המצאות וחידושים

באחרונה בעמק ובגליל מתרבים בתי הכנסיות ועימם כלי הקודש, אם עד היום היו קוראים ר’ כמילת כבוד, היום כל מיני עסקנים, רבנים עם תואר ובלי תואר, חותמים על כרזות כהרב הגאון, הצדיק עוז ומגדול ועוד שלל תארים. מי יעצור את זילות התואר החשוב? לרב העיר עפולה פתרונים. ה”שיחה עם כבוד הרב הגאון…”, ”שיעור עם הגאון רבי…”, ”ברכות בסוף הדרשה עם הצדיק עוז ומגדול”, ”בסוף הפרשת חלה תעתיר הרבנית הצדקת הנודעת בשערים…”, ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים אשר מוזילים את המשמעות האמיתית של התואר רב. ”לצערנו הרב היום כל מי שמגדל זקנקן הוא רב, כל מי שמגדל זקן מלא הוא הרב הגאון, האלוקי, המקובל, המלומד בניסים וכך הלאה והלאה. התארים האלה לאנשים אלה רק מוזילים את מעמד הרב האמיתי” אומר תלמיד חכם מקומי המסרב להתקרא רב. רבה הראשי של עפולה, הרב שמואל דוד אמר לכתבנו: ”אכן, לאחרונה כל תלמיד מתחיל בישיבה קטנה נקרא רב, כל בחור ישיבה ”הרב הגאון”, ויש זילות מוחלטת בתארי הרבנות. אולם אני מרשה לעצמי להרחיב מעט את היריעה, ולנסות להבין מהיכן זה צמח. לתואר ”רב” שתי משמעויות לפחות: משמעות אחת היא כפי שכתוב ב’פרקי אבות’ שכל מי שלמד מחברו אפילו הלכה אחת צריך לקרוא למלמד שלו רבי, ועל כן כל מלמד בבית ספר תורני, תלמוד תורה וכדומה, תלמידיו קוראים לו ”הרב”. משמעות שנייה היא קבלת הסמכה להורות הלכה. וסמיכת חכמים היא על ידי בחינה או הכרה אישית של הרב את התלמיד חכם כבעל ידע רב וכראוי לתואר. רב במשמעות הראשונה (מורה) צריך להודיע לרבים שאין הוא רב במשמעות השנייה, ושאין הוא בעל סמכות להורות הלכה. אולם בדרך כלל אין עושים זאת, והציבור אינו יודע להבחין בין שני סוגי הרבנים. על כן, כדי לנסות לעשות הפרדה החלו להמציא תארים נוספים. מי שהוא בעל הסמכה לרבנות, יקרא מעתה ”הרב הגאון”, שזו כמובן שטות מוחלטת. גאון קראו לגאוני בבל בתחילת ימי הביניים כמו רבי סעדיה גאון ואחרים. ואחר כך קראו גאון אך ורק לגאון מווילנא. בשני הדורות האחרונים התחילו לקרוא גאון לגדולי הרבנים כדי להבדילם מרבנים אחרים. בשנים האחרונות זה התפתח כך שכל רב שלא תקרא לו הרב הגאון עלול להיעלב, והאינפלציה בתארים הלכה והתפשטה. אולם את האצבע יש להפנות אל הרבנות הראשית לדורותיה. איגוד רואי החשבון יתבע לדין אדם שלא קיבל תעודה ויקרא לעצמו רואה חשבון, כך גם אגודת הרופאים, המהנדסים, לשכת עורכי הדין, וכל מקצוע שמכבד את עצמו. הרבנות הראשית צריכה לקבל החלטה, שאסור לאדם לנכס לעצמו את התואר רב, אלא אם עבר כך וכך מבחנים. תלמידים יכולים לקרוא לכל המלמד אותם רב, אולם האדם עצמו לא יכנה עצמו בתואר רב, אלא אם סיים מבחני רבנות. והרב הגאון יקרא רק מי שהרבנות הראשית תסמיך לכך וכו’. כך הקהל ידע שמאחורי התואר מסתתר ידע וסמכות. יתכן שיהיה בכך רווח נוסף. כיום יכולים לשמוע ולראות אדם שלא קרא ולא שנה, ורק פתח ספר קיצור, מתווכח עם רב. הוא לא מכיר בסמכותו של הרב, כיוון שפגש בהרבה ”רבנים” שלא ידעו הרבה יותר ממנו. אולם אם ידע שמאחורי התואר מסתתרת סמכות בעלת ידע נרחב, אולי ישל נעלו מעל רגלו, אולי יחשוב פעמיים, או נכון יותר שבע פעמים, לפני שהוא מנסה ”להוכיח” דבר מה לרב”.

הרב דוד: זילות התארים צילום: אלבום פרטי

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.