הקרב על הנרטיב הגיע לאילניה – עובדות היסטוריות שמציגה ד”ר אסתי ינקלביץ, תושבת אילניה מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, מפריכה אמיתות שאין ביניהן לבין המציאות.

 

בעקבות הכתבה שהתפרסמה בה כתבה ד”ר ינקלביץ: ”כמי שחוקרת את תולדות סג’רה-אילניה מזה כ-25 שנה, להעמיד חלק מהדברים שנכתבו בכתבה על דיוקם. לטענת המפגינים כל רצונם הוא ”להזכיר לתושבי סג’רה שהאדמה עליה הקימו את בתיהם שייכת להוריהם ואף הם רוצים  לחזור ולהקים את ביתם”. כפי שיוצג להלן, האדמות עליהם יושבת המושבה סג’רה ובהמשך מושב אילניה לא הייתה שייכת להוריהם אלא לחברת יק”א שרכשה את הקרקעות בשלהי המאה התשע עשרה. הכפר אש-שג’רה עצמו, שאינו מיושב גם כיום, יושב למעשה על שרידים של כפר קדום, שהיה בין היתר גם כפר יהודי בתקופת המשנה והתלמוד. הממצאים הארכיאולוגיים הפזורים בשטח, מערות קבורה, מקוואות, בתי בד וגתות הן העדות לרצף ההתיישבות שהיה במקום מהתקופה הנאוליטית ועד ימינו” אומרת ד”ר ינקלביץ ועוברת להוכחות היסטוריות. ב-1891 רכשה חברת פרנק-אפשטיין 39,000 דונם מאדמות סג’רה, בין הרוכשים היו סוכני הקרקעות יהושע אוסוביצקי, אמיל פרנק, י’ הרצנשטיין ומ’ מנדלסון. חלק מהקרקעות היו בבעלות ערבית, אך לא בבעלות היושבים עליהן אלא השתייכו למשפחות עתירות נכסים שגבו דמי חכירה מן האריסים שחיו בכפר. בין בעלי הקרקעות המקוריים נמנו שיח” יוסף מדווה מעכו, המופתי של נצרת יוסף פאהום, משפחת סעיד טברי מטבריה, משפחת סורסוק מביירות והאמיר עלי אלג’זירי, בנו של עבדל קאדר האלג’יראי. קרקעות אלה נמכרו לחברת יק”א (החברה להתיישבות יהודים) ב-1898, ונרשמו על שמו של נרסיס לוון, נשיא יק”א. הקרקעות כללו בין היתר את המבנים עליהם תוקם בהמשך חוות סג’רה (חוות השומר של היום). יוסף נייגו מנהל מקווה ישראל ציין בהתכתבות שלו עם יק”א כי הכפר סג’רה מיושב בכמה עשרות כפריים, בבעלותם בתים בכפר ומעט אדמות מולכ’ עליהם מטעי זיתים כ-800-900 דונם. ”הכפריים האלה מצויים בחובות כלפי בעל הקרקעות ויש להם מעט נכסים”.

בעיתון הצפירה מיום י”ג בתמוז תשנ”ט (1899) נכתב: ”מר אוסוביצקי עוסק בגמר קניית ”שזירי”, כלומר בעשיית הקושנאות ע”ש מר נרסיס לעווען ראש חברת יק”א, וכמעט גמר את הקניה, אך בימים האחרונים הלשין אחד הספרדים (ערבים) שלא נתן על ידו מתת יד, וכתב שטנה לממשלה ויערער את דבר הקניה, ונתעכב מעט הגמר”.

בפברואר 1899 דיווח יוסף נייגו מנהל מקווה ישראל כי הוא ויהושע חנקין מטפלים במפרוז (קביעת זכות הבעלות על הקרקע), במהלך העשור הראשון של המאה העשרים השלים אליהו קראוזה, מנהל החווה, רכישה של קרקעות נוספות עליהם נבנה אחרי מלחמת העולם הראשונה המכלול השלישי של המושבה סג’רה אילניה.

סג’רה היהודית, החווה והמושבה הוקמו בסמוך לכפר הערבי על אדמות יהודיות שנקנו כאמור בכסף מלא. סג’רה היהודית לא הוקמה אם כן על אדמות סג’רה הערבית. הכפר כידוע אינו בנוי, וכל האדמות המעובדות של אילניה של היום היו אדמות יק”א שהועברו לאיכרים, ועל האדמות אותן רכשה קק”ל בשנות ה-40 מידי אגודת נטעים ובנק אפ”ק. עוד יש לציין כי ערביי הכפר עזבו את בתיהם בהוראת המפקדה הערבית שהתיישבה בכפר מתוך כוונה לאפשר להם לכבוש את סג’רה היהודית. משנכבש הכפר ב-6 במאי 1948 על ידי כוח של גולני, לא הותר לתושבים לחזור לכפר”.

 

סג’רה אז והיום. בעלות יהודית              צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.