הבוגר האידיאלי של מערכת החינוך צמח בכפר יחזקאל

 

”מהי דמות הבוגר של מערכת החינוך שאנו רוצים לראות? במקום לנסות להסביר ולתאר, אפשר פשוט לספר עליה”, פתח שמואל אבואב, מנכ”ל משרד החינוך את האיגרת בה הדגיש מהו הבוגר האידיאלי של החינוך, וכך כתב אבואב: ”היה היה עלם חמודות עברי ושמו טוביה קושניר. טוביה, בן כפר יחזקאל שבעמק יזרעאל, היה תלמיד סקרן ומחונן, בוטנאי וחוקר גדול שבחייו הקצרים הספיק להוביל פריצות דרך מחקריות בעולמות הטבע והחי, ברמות המחקר הגבוהות ביותר לשעתן. המכתבים הרבים שהותיר אחריו, פתחו צוהר לנפשו העדינה והחברותית ולעולם הרגש השופע ומלא החיים שלו. בהכרעות האישיות שקיבל הוכיח את נורמות ההתנהגות ואמות המידה הערכיות הגבוהות שלו ואת ראיית עצמו כחלק מכלל, המסור לכלל. על שלוש רגליים עומדת דמות הבוגר האידיאלי של מערכת החינוך הישראלית: הרגל הראשונה היא רגל הידע, אין אנו מסתפקים בבוגר ידען ולא בור. הבוגר שעלינו להכשיר לאתגרי המאה ה21 צריך לשלוט בידע, להכיר את הנתיבות לגילויו, להיות בעל יכולת לפרשו, להשוותו, ליישמו ולעשותו כלי לשליחותו. בידע העצום שצבר טוביה קושניר על עולמות הטבע והחי, הוא השתמש כדי להעמיק חקר, לדלות תובנות, ומתוך כך גם לגלות תגליות שהסעירו את חוגי הטבע והחי של תקופתו. ”מותו”, כך נאמר עליו באוניברסיטה העברית, בה הספיק לערוך את ראשון מחקריו, ”היה אבדה לעולם המדע יותר מכל מוות בודד אחר”.

הרגל השנייה עליה עומדת דמות הבוגר היא רגל המיומנויות. כושרו של הבוגר לתפקד כהלכה בשדות החשיבה, החברה והרגשות. יכולתו להפוך את הידע שצבר לנחלת הכלל ולתועלתו. לבנות את אישיותו, לשלוט ברגשותיו ולהתערות בחברה. טוביה קושניר הצטיין בהצטיינות יתרה בכל אלה. הוא היה אהוב על משפחתו ועל חבריו. הם נשאו אליו עיניים והוא הרעיף עליהם בחזרה ידע ואהבה. והרגל השלישית היא רגל הנורמות והערכים. רגל המחויבות ל”דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית” של העם היהודי ול ”חיי קוממיות ממלכתית בארצו”, כפי שמבוטא במגילת העצמאות. שכן כשם שאנו מצפים מבוגרנו לממש את מלוא המתת שהעניק האל לכל אחת ואחד מהם, כך אנו מבקשים מהם לזכור שהם אינם עומדים לעצמם ולבדם, אלא הם חלק מדבר גדול מאוד – הכלל הישראלי.

דרכו של טוביה קושניר אל הצמרת העולמית של חקר החי והצומח הייתה סלולה ומובטחת, הוא באמת היה ”חוקר טבע מושלם” כפי שכינהו אחד מחוקרי האוניברסיטה העברית שנחשפו לכישרונו. אבל טוביה נענה לצו השעה ובגיל 23 נטש את ספסל הלימודים והתגייס לפלמ”ח. בד’ בשבט תש”ח נתגלתה מחלקתו בעת שעשתה דרכה כתגבורת אל גוש עציון הנצור, והוא נפל בקרב יחד עם כל חבריו, לוחמי מחלקת הל”ה. הניח אישה, אביבה, במכתב לאביו כשבוע לפני נופלו כתב: ”יודע אני כי המעשה שעושה אני כיום הוא היחידי, שעשוי לתת עתה לנער יהודי קורטוב של סיפוק”. הנה לנו דמות בוגר שידעה מערכת החינוך שלנו להוציא תחת ידיה, גם בזמנים שבהם לא עמדו לה המשאבים הרבים והכלים המתקדמים שעומדים לה כיום.

באותן שנים בהם צמח טוביה קושניר לתפארה מתוך מערכת החינוך שלנו, קבע אלברט איינשטיין שמטרת החינוך צריכה להיות: אנשים המצטיינים בעצמאות – במחשבה ובמעשה – ועם זאת רואים בשירות למען הכלל את משימת חייהם העיקרית”. את פירות עמלנו איננו יכולים לראות, הם בלתי נראים ויישארו כך למשך שנים רבות אחרי שיעזבו תלמידנו את מערכת החינוך ויהפכו לבוגרים כדוגמת טוביה קושניר ז”ל. אולם מטרה זו בעינה עומדת לנגד עינינו, יום יום, שעה שעה”.

 

טוביה קושניר. הבוגר האידיאלי.             צילום: ויקיפדיה

 

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.