• 48
    Shares

התרגשות רבה אחזה בעדי ולימור, זוג יונים מעפולה שביקש לבא בברית הנישואין, הם חשבו על הכל, גובה העוגה, הגיוון שבתפריט העשיר, איכות התזמורת, יוקר הטבעות, אורך ההינומה ואפילו צבע הליפסטיק והוורדים שתאחז לימור, גם על עדי חשבו, טוקסידו או חולצה לבנה נטולת פייטים? נעלי לכה שחורות ובכלל האם יש צורך בחפתים.

עדי ולימור שקדו במשך מספר חודשים על הפקת הענק של יום שמחת לבבם, התלבטו איזו כניסה דרמטית יעשו לאולם, למי תזרוק לימור את הזר, לצלילי איזו נעימה הם ירקדו את ריקוד הסלואו שלהם, ואם כדאי להזמין גם צמד מקפיצי טקילות. חודש לפני עדי ולימור כבר סימנו וי על רוב הסעיפים, הכל עובד כשורה, ההתרגשות בשיאה, ההורים באקסטזת חלוקת ההזמנות, זהו, היום החשוב בחייהם עומד בפתח, אוי רק רגע מי הרב שיקדש, כוס קריסטל עדינה יש, חופה יש, טבעת יש, כתובה יש, והרב? לימור ועדי רצו רב שלא גונב את ההצגה, שבמקום שצריך להאריך מקצר, רב חביב, לא טרחן שיתיש את האורחים ויהפוך את החופה לזירת התגוששות  בלתי נעימה של המשפחות מכל צד שינסו להיכנס לפריים של הצלם המקריח.

חשבו וחשבו, ובסוף החליטו הרב מימון אליהו יערוך את החופה, כלי הקודש הזה בוודאי יעתר מיידית לקיים מצוות הכנסת חתן כלה, וכך כשהכל כבר מוכן סימנו עדי ולימור וי גם על עורך הקידושין והמתינו בקוצר רוח ליום החשוב בחייהם. והיום הזה הגיע, הכל דפק כמו שעון שוויצרי, הכל פעל לפי התוכנית אפילו כבוד הרב הגיע בזמן, החופה הייתה חביבה, הרב התגלה כחברמן היודע להלך בין הבריות, מה שעדי ולימור לא ידעו זה שכל בדיחה תעלה כסף, שכל הברקה שווה למרשרשים, הם צחקו בפה מלא ולא ידעו שאח”כ יצטערו על כל חיוך וחיוך. תמה החופה, כולם הודו נרגשות לרב הצדיק, איש חסד אמיתי, הוא הרכין ראשו בענווה ופנה לקרן זווית ממצמץ בעיניו לאבי הכלה, האב הנרגש הגיע במהירות תוך שהוא מודה לרב על אצילותו, הרב גלגל עיניו ושאל מה עם הכסף, כן וודאי אמר האב המאושר ופנה לחתן, עדי שהיה בעיצומו של ריקוד סלסה נעצר, נכון שהוא התכוון לשלם לרב עבור המונית ותרומה הגונה לצדקה, הוא הכניס את ידו לכיס מכנסיו והוציא מספר שטרות, 1,500 פסק הרב, ראשו של עדי הסתחרר מהטקילות או מהמחיר, או שמא לא ידע אם הכוונה לירוקים או סתם ש”ח ישראלי מצוי. 1,500 שב וחזר הרב בפנים מאירות מלטף בעדינות את זקנו המטופח, ”אבל…” ניסה עדי לומר, ”זה לא כולל מונית היסה אותו הרב”.

המנה הראשונה הוגשה, כולם ישבו מסביב לשולחנות העמוסים ורק החתן ”שבוי” בידי הרב החביב המבהיר לו או כתובה או 1,500, עדי מצמץ ראשון, הוא פשוט לא האמין ו-1,500 הש”ח נתנו לרב החביב והחברמן שמיהר לחופה נוספת, לעוד חתן שימצמץ אחרון תמורת הכתובה. עדי ולימור החליטו שבברית המילה הם כבר יסכמו מראש על הסכום עם המוהל, אחרת חלילה עוד יאיימו עליהם עם העורלה. מזל טוב.

 

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.