”הפגינו שנאה תהומית כלפי היהודים, הביעו נכונות להקריב את עצמם”

 

שופט בית המשפט המחוזי בנצרת גזר על תושב האזור חמש שנות מאסר בפועל, שנתיים על תנאי, קנס כספי בסך 20,000 ש”ח, ואילו על הנאשם השני גזר שנה וחצי מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 20,000 ש”ח, כמו כן הורה בית המשפט על חילוט המחשבים הניידים שנתפסו אצלם. על פי כתב האישום המערער 1 הינו תושב כפר בגליל התחתון ומשנת 2010 החל ללמוד לימודי שריעה, באוניברסיטת ירמוך שבירדן. במהלך לימודיו, הגיע מדי מספר חודשים לביקור  בישראל. המערער 2 הינו בן דודו של המערער 1, ואף הוא תושב הכפר. נטען בכתב האישום כי ”הסלפיה ג’יהאדיה” הינו זרם רעיוני התומך בחזרה למקורות הראשונים של האסלאם, וכן בג’יהאד במוסלמים המואשמים בכפירה ”ובראשם המשטרים המוסלמים שאינם שולטים עפ”י השריעה”. כמו כן, דוגלת ”הסלפיה ג’יהאדיה” בג’יהאד כלפי לא מוסלמים, המוגדרים בכתביו ”ברית ציונית-צלבנית”, וכל זאת ”על מנת שדת האסלאם תשלוט בעולם”. נטען בנוסף, כי על פי זרם זה, קיימת חובה דתית לבצע פיגועים נגד ”הכופרים”, ובין היתר יש להילחם בארה”ב ובישראל, אשר”כבשו אזורים מוסלמים כדוגמת פלסטין”. לפי כתב האישום, ארגוני ג’יהאד עולמי ובפרט ארגון אל-קאעידה, שהוכרו על ידי ממשלת ישראל כארגון טרוריסטי, אימצו את התפיסה של ”הסלפיה ג’יהאדיה”. עוד נטען בכתב האישום, כי החל מזה שנים אחדות, אימץ המערער את ”הסלפיה ג’יהאדיה” ותמך בעקרונות העומדים בבסיסה. המערער קיבל על עצמו, בפרט, את ”האמונה הדוגלת בג’יהאד (לחימה) ואעדאד (הכנה)”. ככל שמדובר בהכנה, הרי שעסקינן בצורך ”להכין את עצמו מבחינה פיזית, נפשית וצבאית למאבק האלים נגד היהודים, אשר ע”פ אמונתו הינם כופרים”. כחלק משלב ההכנה לקראת היציאה לג’יהאד, החליט המערער כך נטען, להכין מטעני חבלה והוא תכנן לעשות שימוש במטענים אלה במסגרת פיגועים שיבוצעו נגד היהודים, בתחומי מדינת ישראל. לצורך כך, הוריד המערער מידע מהאינטרנט, לגבי האופן ”בו ניתן לייצר מטעני חבלה עם מנגנוני השהייה”. בהמשך, הכין המערער מטען מאולתר, תוך שימוש בפחם טחון, גופרית וחומרים נוספים, וניסה להפעיל את המטען בהר תבור. המערער הצית פיסת בד שהייתה מחוברת לקופסה, שבתוכה הוא הניח את המטען המאולתר. הקופסה נדלקה אך המטען עצמו לא התפוצץ. עוד נכתב בכתב האישום כי כחלק משלב ההכנה, החליט לפעול להשגת נשק, לצורך כך, פנה אל אחיו ואל תושב אום אל פאחם, על מנת לבדוק אם יוכלו להשיג עבורו אקדח. אותו תושב אמר כי יוכל להשיג עבורו אקדח תמורת 7,000-8,000 ש”ח, אך העסקה לא יצאה, בסופו של דבר אל הפועל. דמות נוספת המתוארת בכתב האישום היא של תושב נוסף מהכפר אשר בינו לבין המערער קיימת היכרות בת מספר שנים. היה ידוע למערער כי האיש הוא פעיל של ”הסלפיה ג’יהאדיה”, ועל רקע זה התהדקו היחסים בין השניים. בד בבד וכפי שנטען בכתב האישום, התחבר המערער במהלך לימודיו בירדן לפעילים של ”הסלפיה ג’יהאדיה”, שהם סטודנטים מישראל השוהים בירדן לצורך לימודיהם. המערער קיים מפגשים עם הסטודנטים בירדן, ובמהלכם הם שוחחו אודות הצורך לבצע פיגועים בישראל, על מנת להילחם ”בשלטון הישראלי הכופר”, כך על פי תפיסתם, בדרך של ג’יהאד. במהלך המפגשים חלק המערער על עמדת רוב הסטודנטים, לפיה לוחמי הג’יהאד צריכים להגיע מחוץ לגבולות ישראל, וטען כי על ערביי ישראל להתחיל את הג’יהאד בעצמם. לאור עמדתו זו, תכנן להשיג מידע לצורך הכנת מטעני חבלה ”על מנת להוכיח כי ערביי ישראל יכולים להתחיל את הג’יהאד ללא עזרה מבחוץ”. לצורך כך, פנה אל חברו ובירר עימו אם יש לו נגישות לפורום של הזרם הסלפי הקרוי ”אל שומוח”, חברו אישר כי הוא חבר בפורום. או אז, ביקש כי יעביר לו מידע אודות האופן בו מייצרים מטעני חבלה. החבר נכנס לפורום והעתיק למחשבו מידע בנוגע לייצור מטעני חבלה, והעביר את המידע לטלפון הסלולרי שלו. לאחר מכן, הודיע כי החומר מוכן אך המערער  ”לא לקח את החומר”. עוד נטען, כי במהלך מבצע צבאי נפגשו שני המערערים בביתו של המערער ובאותו מעמד הציע המערער למערער השני לפעול נגד היהודים ולבצע נגדם ג’יהאד, והמערער ציין באותה פגישה, כי ניתן להשיג נשק מחיילים המשרתים בצה”ל. בעת שהמערער הגיע לביקור בישראל, נפגשו המערערים בביתו של המערער. במהלך הפגישה סיפר על היכרותו עם הסטודנטים בירדן, ובדק עימו האם נכונותו לבצע, ביחד איתו, פיגועים נגד היהודים, בעינה עומדת. המערער השני שב ואישר בפגישה זו כי הוא מוכן לבצע ג’יהאד. בעקבות הסכמתו של המערער החל לפעול לשם הוצא התוכנית מהכוח אל הפועל. כיוון שלא היה ברשותם של המערערים נשק, תכנן המערער לתקוף ביחד עם המערער שניים מבני דודיו המשרתים בצה”ל ובמשטרת ישראל, על מנת לקחת מהם בכוח את נשקם. נטען בכתב האישום, כי המערער בחר לתקוף את בני דודיו, שכן הוא ראה בשירותם בצבא, ”פגיעה בעקרונות הסלפיה גי’האדיה ופגיעה זו חייבה, לשיטתו, תגובה אלימה”. כתבנו מציין כי שני המערערים כפרו באשמות המיוחסות להם, כאשר כל אחד מהם נקט בקו הגנה שונה. המערער הסכים להגשת כל הודעותיו בחקירה, ואת כל ראיות התביעה, והודיע כי אינו מבקש לחקור מי מבין עדי התביעה. לטענת בא כוחו של המערער חומר הראיות שבידי התביעה אינו מגלה כל עבירה. המערער השני לעומת זאת, ניהל משפט זוטא סביב קבילו הודעותיו בשב”כ ובמשטרה. לטענתו הושיבו אותו חוקרי השב”כ בחדר החקירות כאשר ידיו אזוקות מאחורי גבו. חקירתו נמשכה שעות ארוכות, במהלכה הופעל עליו לחץ נפשי כבד. אחד החוקרים הצמיד את מצחו לראשו של המערער ואיים עליו כי יהרוס את חייו. עוד נטען, כי לאחר מכן הוחזק המערער בצינוק שהיה מואר באור חזק, גם בשעות הלילה. חוקר המשטרה, אשר גבה את הודעתו של המערער לא הסביר לו את זכויותיו, לא קרא את ההודעה בפניו, ולא אפשר לו לקרוא את ההודעה בשלמותה, טרם שהוא חתם עליה. טענתו של המערער היא כי יש לפסול את קבילות הודעתו במשטרה, שניתנה לאחר חקירה ממושכת ורוויית אמצעים פסולים.

שופט בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את הערעור וכתב: ”הנני סבור, כי בנסיבות אלה, יש מקום להפחתה מסוימת בעונשו של המערער 1, הגם שאין להגיע לרמת העונש שנקבעה בעניינו של חברו. אין להקל ראש במעשיו של המערער 1, אשר פעל ממניעים אידיאולוגיים קיצוניים, לאחר שאימץ לעצמו את התפיסה של ”הסלפיה ג’יהאדיה”, הקוראת לפעול בכוח ובאלימות נגד הכופרים, ולהשליט את דת האסלאם בכל רחבי העולם. הוא הפגין שנאה תהומית כלפי היהודים באשר הם, והביע את נכונותו להקריב את עצמו, למען מימוש רעיונות ”הסלפיה ג’יהאדיה”. בנסיבות אלה, והגם שתוכניותיו לא יצאו עדיין מהכוח אל הפועל, יש מקום להשית עליו עונש מאסר לתקופה משמעותית. זאת, גם בשים לב לעובדה כי הוא החל לבצע פעילויות שונות, שנועדו להביאו לידי יכולת להכנה של מטעני חבלה והשגת נשק, ברוח שלב האעדאד (הכנה). לאור האמור, אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר בפועל שיושת על המערער 1 על ארבע שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו, וזאת במקום חמישה שנות מאסר לריצוי בפועל שהוטלו עליו על ידי בית משפט קמא. אין מקום לשינוי יתר חלקי גזר הדין, לרבות רכיב הקנס שהושת על המערער 1. אשר למערער 2, אין ספק כי עניינו קל בהרבה מזה של המערער 1, שהיה הרוח החיה בקשירת הקשר והוא היה היוזם, המתכנן, ומי שנשא במטען האידיאולוגי הקיצוני. עם זאת, הנני סבור כי אין מקום להמנע, בנסיבות העניין, מלהשית על המערער 2 עונש מאסר לריצוי בפועל, גם אם קצר יותר במשכו מזה שנקבע על ידי בית משפט קמא. אין לזלזל בחומרת מעשיו של המערער 2, אשר הסכים בשתי הזדמנויות, ליתן את ידו לביצוע ג’יהאד, כשהכוונה היא לבצע פיגועים נגד כוחות הביטחון ויהודים בתחומי מדינת ישראל. הוא חזר על הסכמתו זו כאשר עמדה בפניו האפשרות לסגת מהעניין, שעה שהוצע לו הדבר בשנית על ידי המערער 1. סבורני, כי בנסיבות אלה, יש להעמיד את עונש המאסר בעניינו של המערער 2 על שנים עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. אין שינוי ביתר חלקי גזר הדין”.

 

 

”הסלפיה ג’יהאדיה” מחבלים בתוכנו             צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.