• 48
    Shares

”לעצמי אבקש כי נכדיי יחונכו במורשת אבותיי ובמורשתי. כי ידעו מהי שירת הים. מי הייתה דבורה הנביאה ומהי קינת דוד על שאול ויהונתן. כי ידעו מי היה הילל הזקן והרמב”ם ואת ”סימן טוב ומזל טוב”, אלו המילים שחקק לדורות המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מיכאל חשין ז”ל, ובכתבו בחום לבבו על כריכת מיזם 929 – קריאה ישראלית בתנ”ך.

אמירותיו של השופט חשין לא נאמרו כנהמת לב, הם נאמרו כחרדה, כזעקה מפני הבאות, כחשש ודאגה אמיתית לזהותו של העם השב למולדתו אחרי גלות ארוכה. השופט חשין זיהה את התהליכים הקשים של שנאת הדת, ההחלנה, מאבקי איתנים במימון גורמים בעלי אינטרס להפוך את מדינת ישראל, המדינה היהודית, למדינת כל אזרחיה. למחוק, לעקור, לנתץ, לרטש כל סממן יהודי, ללעוג, לבוז, לרדד את השיח, לשטח אותו מתחת לגובה דשא כדי לקעקע את תורת ישראל, לבוז ולהגחיך עד כדי המאסה כל מה שמריח יהודי.

 

אני נוטל לעצמי את החירות להרהר בקול מתי כתב כבודו את הדברים הכל כך ברורים, הכל כך פשוטים והכל כך נחוצים בימינו אלה. האם כשהביט בתוכנית הכאילו ”סאטירה” שמטרתה המוצהרת היא שנאה, איבה, השחרה, מביבי ועד משה רבנו, מאלוף עם כיפה ועד ”הדתה” שהיא הנפצה מטורללת, תוכנית שמטרתה ליצור דמוניזציה, להפוך את אלוקי ישראל למוקצה מחמת מיאוס. להאהיל את מכחדי שם אלוקי ישראל, ליצור משוואה של יהדות-פרימיטיביות, חושך. השופט חשין ראה את התהליכים, את הקיצונים ההזויים מתקרבים למרכז, ראה את מערערי יסודות היהדות שוחטים פרה קדושה אחר פרה קדושה, מבצעים טבח המוני, וולגרי, בשם קדמה, נאורות, ראה איך המהות מסולקת ביד גסה בשביל העיוות הנורא. ראה, כתב והפיץ.

 

הרוע המבוסס שולח זרועותיו לכל המקומות, לשבת, לנישואין, למשפחה, לברית מילה, למוות, כאן הורסים ובכיף. הנורא בתהליכי השנאה המפמפמים מבוקר עד ערב וחוזר חלילה הוא ששטיפת המוח והכפייה החולנית מחלחלת למי שהם בבחינת גידולי מים שכל מהותם בארץ ישראל היא כי הוריהם הגרו לכאן והם נולדו כאן במקרה. הבורות, הבערות והנבערות של מטיפי ומפיצי שנאת היהדות גורמת לפעמים  להלם ממש. שדרנים ומובילי דעה מדברים על דברים שמוטב היה להם ללמוד לפני, מגלים בורותם, ”מבינים” מאוד גדולים בסוגיות הלכתיות, בהלכות צניעות, בהלכות כשרות, וקולם נשמע.

 

קולם של הכופים החולניים נשמע גבוה בדיוק כמו תוצאות הסקר השנתי נראה גבוה. התקשורת נמצאת אי שם בשולי האמון שהציבור רוחש לה. זה כואב, זה נורא, זה מדאיג וזה כנראה גם מגיע לה. קומץ אילנות הסרק משמיעים קולם למרחוק, הם שולטים במיקרופונים, ברדיו, בטלוויזיה, הניסיונות לשתול בעלי דעה שונה בודדים לא צלח. היום המיינסטרים הוא מי שיש לו רקורד כמו של הרוב מאותו מילייה, מאותה קבוצה, מאותה השקפה, מאותה דעה.

 

ואם לא די בחברת הפירוק העמלה שעות נוספות, די להפנות את הראש מעבר לים, אל האחים בארה”ב למשל, לגלות ש 80% נישאו בנישואי תערובת. ”השואה השקטה” קוראים לזה, שליש מהעם היהודי יוצא לשמד, נישא לגוי או גויה, מוציא עצמו מכלל ישראל. כשאתה רואה את הרוח הזו שמגיעה לישראל כדי ליצור מציאות חדשה, אתה תוהה מי עומד מאחוריהם, אם נניח ילדיהם עוד ידעו מהם סמלי היסוד של העם היהודי הרי שנכדיהם שחוגגים את הפסחא ליד נרות חנוכה, כבר יתנתקו. כך מאבד עם זהותו, כך מתעצב עם באסונו.

 

ואגב, כל הניסיונות מבחוץ ומפנים לכרוך את התרחקות המכונים ‘יהודי ארה”ב’ ממדינת ישראל בשקר יסודם. אכן ישנו אשם תורם מינורי של מדינת ישראל שעושה רושם כי ויתרה על היהודים-גויים החדשים, מי שאשמים במצבם הם היהודים עצמם שבחרו במסגרת הרצון לליברליות, שזה דבר נפלא, לוותר על הזהות היהודית. לקדש לצד כומר גוי וגויה בהתהוות, לוותר על נכסי צאן ברזל ששמרו על העם היהודי. איזה קשר יכול להיות לדור השלישי והרביעי של בני הנוצרים והיהודיות, או היהודים והנוצריות לעם ישראל. מה מחבר אותם בדיוק לכאן? המלחמות? משה רבנו? יהושוע בן נון? התהייה הגדולה יותר היא מהיכן יש לנו את העוז והתמימות לחשוב בכלל שבני התערובת יחלצו ביום פקודה למשל, לעזרת ישראל מיד צר?

 

אפשר היום לומר בראש מורכן, בלב כואב, שמדובר בטרגדיה יהודית ממשית, 80% מיהודי ארה”ב נשואים בנישואין עם גויים, 80% התבוללות. אחריותה של הקהילה היהודית לדאוג לבלום את האסון, אחריותה להגביר כשיעורי חובה שיעורי זהות יהודית, אחריותה לממן פרויקטים משנים מציאות במיליארדי דולרים, אחריותו של עם ישראל היא להתפלל שיצליח להם.

 

ויש מי שמבקשים להביא את המודל ‘הליברלי’ הזה לליבה של ארץ ישראל. נישואין יהודים אאוט, ברית מילה פיכס, בר מצווה קשקוש, אוכל כשר סחטנות, הפרדה בין המינים – אפרטהייד, סירוב של יהודי להתחתן עם שוודית גויה – גזענות, ועוד ממילות פנתאון השנאה וניסיון הקעקוע.

בניגוד לארה”ב מדינת ישראל מחויבת לזהות היהודית, לחינוך, להגברת כל נושאי לימודי היהדות, אם נקשיב לרעשי הרקע, לכופים חילוניות לא ירחק היום ונשאל את עצמנו מה אנו עושים כאן? בברלין המילקי זול יותר, בקנדה החופים יפים יותר, ובלונדון? אה שם יש את ג’רמי קורבין שלהם.

 

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.