• 48
    Shares

בכוח האמונה והמסירות.

עיניו של גולן בן דוד בורקות כשהוא רואה ילד קטן, מביט אל ארון הספרים הגדול, מביט ומלטף כריכה של משנה, פאותיו מסתלסלות על לחיו ,אוזנו כרויה לנעימת קול חבורת ילדים המשחקת במגרש, רגליו מובילות אותו לכיתה בה תם השיעור והילדים ממשיכים לדון עם הרב בסוגיה הלכתית, אלה הם חייו של מי שייסד, נושא בעול, מחנך בנועם את תלמידי ותלמידות הת”ת בנצרת עילית, שותף לצוות איכותי מסור , הרואה בשגרת היום יום שליחות בלתי פוסקת .זהו סיפור של צוות חינוכי היודע כי החינוך הוא המפתח להכל, מנהל אחד, צוות מאמין וילדים הגדלים באווירה ציונית, לאומית, דתית בבחינת פרי הארץ לגאון ולתפארת.
כבר בכניסה “לת”ת חריש” בנצרת עילית אתה חש אווירה מיוחדת, אווירה של משהו אחר, לא עוד בית חינוך, לא עוד כיתה סטנדרטית, אתה חש ברוח, הרוח הטובה המנשבת הוא מהקירות, מדיוקנאות גדולי התורה ,מבשרי הציונות, פוסקי ההוראה ואוהבי ארץ ישראל, אתה פוסע עוד צעד ומולך ניצבת ספרייה ענקית, עם ספרי קודש, חדשים גם ישנים, ריח של תורה עולה באפי, ארומה של אהבת התורה באוויר. גולן בן דוד מייסד הת”ת ומי שהגיע עם רעייתו, אחות בבית חולים פוריה, ותשעת ילדיהם לקבוע משכנם בנצרת עילית, נראה כמי שמאושר מכל תג, אות ופסיק, מכל הבל של תינוקות בית רבן, מהילדים המקסימים. סיפור תלמוד התורה הוא סיפורם של אנשי הצוות המאמינים , המסורים העושים לילות כימים למען ילדי ישראל . זהו גם סיפורו של גולן בן דוד מתחיל בארה”ב שם נולד. בעודו תינוק הגשימו ההורים את חלומם ועלו להתיישב בארץ המובטחת, ומכל המקומות בחרו ברמת מגשימים שברמת הגולן, מגשימים את תוכניותיהם. אהבו את המקום בו העניקו שם לתינוקם השלישי, גולן. ”בוקר אחד, כך סיפרו לי, אימי אסתר לאה ספקטור בן דוד, הובילה אותי בעגלה, ואני בן שנתיים, לטיפת חלב, זה היה אחרי מלחמת יום הכיפורים, רעש הפגז שהתפוצץ בסמוך אלינו ומההדף שלו הועפתי לרצפה, אמא נפטרה במקום ,היא נפגעה מרסיס. אספו אותי לעגלה, ניצלתי אמא לא” אומר גולן. לאחר שנה וחצי של אבל וגעגוע נישא האב מחדש, ועל שלשת ילדיו נוספו עוד תשעה ילדים. ”עזבנו את רמת הגולן לירושלים ומשם לגוש עציון” מספר גולן, אשר התחנך בישיבות בירושלים, בגוש עציון, ואת סיום לימודיו התיכוניים בחר לעשות בישיבה התיכונית בחיספין שברמת מגשימים, סוגר מעגל.
גולן לא נח לרגע, לא קופא על שמריו, ביצועיסט, איש עם חזון , מגשים את האידיאלים אותם ספג בעת לימודיו בישיבת מצפה רמון בראשות הרב צבי קוסטינר. את הרוח המיוחדת הזו הוא מעביר מידי יום דרך צוות חינוכי חדור אמונה לילדי תלמוד תורה .
גולן היה שותף בייסוד והקמת ישיבת ההסדר בדימונה, שנדדה לאחר שנים למצפה רמון, אחרי כן כשחש כי המשימה הושלמה והכל ימשיך לתפקד גם בלעדיו, מיהר לעיר החדשה אז, חריש, ישוב צעיר שהיה אמור להיות פנינת הוואדי והתמלא במהירות בדיירים שאינם יהודים, ”היה ברור לי שזו השליחות לעת ההיא, מספר גולן ומוסיף כי אותו גרעין בחריש, גרעין שהוא בפרספקטיבה של זמן הוא היסוד והמסד לעיר היפה חריש היום. חוללנו שם מהפכה ממש, תוך חמש שנים כל מלאי הדירות אזל, משפחות יהודיות הגיעו והשתכנו במקום, הגרעין גדל מאוד, בני המיעוטים העדיפו לעזוב וכך הנחנו את היסודות לעיר חריש”.
כשנודע לגולן כי בעיר אמורה לקום קהילה חרדית גדולה, (לפי התכנון הייתה אמורה לקום עיר בת חמישים אלף תושבים חרדים), או אז החליט כי משימתו הושלמה ויש למהר אל היעד הבא. ”עיר חרדית אינה זקוקה לנו, התארגנו מספר משפחות ולפני חמש וחצי שנים עברנו לנצרת עילית, לרעייתי ולי תשעה ילדים, הדבר החשוב ביותר, המשמעותי ביותר והחיוני ביותר עבורנו היה והינו חינוך הילדים, המטרה הראשונה שלי הייתה להקים תלמוד תורה ציוני, למען ילדיי וילדי עם ישראל. ואכן התלמוד תורה חריש מונה כיום 186 תלמידים ותלמידות נחשב לספינת דגל חינוכית ערכית בכל העמק והגליל, בכל בוקר מגיעות הסעות מעכו ועד ליישובים נוספים עם ילדי תלמוד תורה נצרת עילית, לטעום מהדבש, מהמיוחד, מהאמת.
”התחלנו לפני חמש וחצי שנים עם 56 תלמידים ותלמידות, היום ברוך ה’ יש מאה שמונים ושישה, אין קסמים, אין סודות, הכל ברור, יש צמא לתלמוד תורה לאומי, תורני, ציוני, אני משתדל להיות נאמן לדרך התורה, לרוח חכמנו, חכמי כל הדורות, ואת הרוח הזו אנו משתדלים, בעזרת הצוות הנפלא להטמיע בילדינו ובבנותינו” אומר גולן.
עמדתי עוד רגע בחוץ, שמעתי את קולות ניגון התורה, חשתי את התשוקה העולה מגדולי הדור העתידים, אנשי אמת ואמונה וידעתי, זהו המעיין ממנו שואבים, זהו סוד הקסם.
צחי וייס, מנהל הגרעין התורני, ציוני בנצרת עילית אמר לכתבנו: ”אני מאושר ממגדל התורה והחינוך של ת”ת חריש ששמו יצא למרחוק, המקום הזה מחנכים לאיכות, ומגדלים את תלמידי החכמים של הדור הבא, והם צומחים כאן”.

כיתוב תמונות :
הרב גולן בן דוד, נהרה של נחת על פניו.
מול ארון הספרים היהודי
ובסוף הם גם ילדים.

צילומים: נב”ס

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.