שנבחרי ציבור שמתגאים בכך שאין להם אופוזיציה, שכולם איתם, שלא יהיה מי שיגרום להם לחשוב פעמיים לפני אישורים מסוימים, מי שיגרום להם להזיע רגע שישלחו ידם בקלות לקופה הציבורית, שלא יהיה מי שיגרום להם להרהור, לבדיקה חוזרת, להיתכנות, הם אוהבים אותם, צייתנים, יסמנים, מרימים אצבע גם אם לא תמיד יודעים מדוע, למה וכמה.
תפקידה של האופוזיציה בין היתר הוא להיות המתריע, העומד בשער, הבלם, המאזן, סוג של שומר סף, להירתם היכן שצריך, להצביע בעד מה שנכון אך לעמוד כחומה בצורה, נטולת אינטרסים, טובות הנאה, אל מול מי שמרפד, מפנק ומחבק אותם בקואליציה.
עיר ללא אופוזיציה היא עיר בעצירה, עיר בסכנה. עיר שמבקר המדינה יפתח בה במוקדם או במאוחר סניף. לכן, חברי מועצת עיר שבאו לשרת באמת את הציבור ולא את עצמם, או את האינטרסים שלהם, חייבים לעשות הכול, גם מתוככי הקואליציה, לשמירה על מינהל תקין, מידות ראויות, יחס ראוי ומכבד לעובדים ובעיקר לדאוג לאינטרסים החשובים של העיר, כן, אותם אינטרסים שדיברו עליהם גבוהה גבוהה אך לפני … אופוזיציה היא לא קללה, היא לא מכה, היא לא ספחת, אופוזיציה מצמיחה שלטון מאוזן, לכו לאופוזיציה, בשבילכם, בשבילנו, בשביל הדמוקרטיה.

בתמונה: אריאל שרון, בנימין נתניהו, מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס, אהוד ברק. צילום: ויקיפדיה.

 

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.