• 48
    Shares

אינני מכיר את ד”ר עז-אדין אבו אל עייש מעזה, את שמו שמעתי לראשונה בדיוק לפני עשור, במבצע ‘עופרת יצוקה’ ומאז שמו, סיפורו, קול זעקות השבר שלו לצד מילות התקווה אינו מרפה ממני.
ד”ר אבו אל עייש, רופא, איש של דו-קיום, יילד מאות תינוקות יהודים בבתי חולים בהם עבד בישראל, ד”ר אבו אל עייש לא נתן לרוחות הרעות לפגוע באמונתו שיהודים וערבים יכולים לחיות בכבוד זה עם זה, לא נתן לשנאה למצוא אצלו פיסה קטנה ברקמה האנושית שלו, לא נתן לאיבה להטביע את התקווה. הוא יכול היה לחיות בכל מקום על פני הגלובוס עם רעייתו ושמונת ילדיו, הוא יכול היה לברוח מהתופת הבלתי נגמרת של שני העמים, לשתות אספרסו טוב באמסטרדם, לבלות בלובר בפאריס ולקנח עם רעייתו בקוראסון והפוך לרגלי מגדל אייפל.
הוא בחר להישאר, לחיות עם המשפחה הגרעינית והמעגל הנוסף בג’בלייה. ובמבצע ‘עופרת יצוקה’, לפני עשור, ביתו טווח על ידי לוחמי צה”ל במהלך הלחימה, שלש בנותיו נהרגו במקום, והאבא, הרופא, ששכל את רעייתו שחלתה בסרטן, שלשה חודשים לפני הטרגדיה המשולשת, זעק את חייו, זעק את מותו, זעק את כאב בנותיו שהיו ואינן. ומאז, האיש הזה, שסימל את התקווה, את הגשר על המים הסוערים, שנותר עם שלש בנות מתות, לבד, מגדל את חמשת ילדיו, מאז, לא נתן לשנאה לשלוט בו, לא נתן לנקמה לבעבע ברוחו ולקעקע את נשמתו, מאז מילות השלום שלו רק התעצמו, הוא יודע מה מחיר המלחמה, מה מחיר הקורבנות. ד”ר אבו אל עייש ממשיך לדבר בכל מקום, בכל זמן באותה שפה, שלום, שלום, שלום. אך מאבק אחד הוא מוביל, לא בבתי דין בינלאומיים כדוגמת האג, שם היה מקבל בוודאי את מבוקשו, כי אם כאן בבתי הצדק והמשפט בישראל. דבר אחד הוא מבקש: שמדינת ישראל תביע צער על מות בנותיו שלא היו קשורות למלחמה ההיא, שתתנצל, שתאשר שאכן עוול נורא שאין לו מחיר נעשה עם מות שלש בנותיו מפגז צה”ל. בית המשפט דחה את תביעתו כנגד המדינה וד”ר אבו אל עייש לא שובר את הכלים, רוצה להמשיך לחיות למען זכר שלש בנותיו, מי ינחם אותו ? מי יכיר בעוול הנורא ?

ד”ר אבו אל עייש לא התייאש. עדיין.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.