• 48
    Shares

היום כולם עיתונאים, כולם צלמי עיתונות, כולם מושכי מקלדת, כולם מגוללים את חייהם, היום כבר לא צריך את לונדון ולא בגלל הברקזיט או קורבין. היום כבר אפשר לאפסן את לונדון במחסן הגרוטאות של ההיסטוריה, שלום לירון לונדון.
איש הספר, התקשורת ,העמוק, בעל האופקים העצומים, אוקיינוס של דעת לא מתאים עוד לתקופת הנחלים הקטנים, שוצפים זועפים, קוצפים, נחלי אכזב. בעידן בו אינך חייב להיות בעל השכלה כללית מדהימה, אינך חייב להיות עמוק כי אז אתה מכונה טוחן, נודניק. אין מקום עוד להכיל אדם כירון לונדון על מגרעותיו, חסרונותיו וגודל יתרונותיו.
ירון לונדון מסמל את כל מה שאין בחלק ניכר ביותר של המכונים ‘עיתונאים’, עומק, יכולת ראייה בפרספקטיבה, ניתוח על בסיס נתונים, עובדות ולא השערות, התעסקות בעיקר ולא בטפל, בממשי ולא בצהוב, בדיון

מקיף ולא שלושים שניות וכבר בנושא הבא.
עם רדת התוכנית ”לונדון את קירשנבאום”, יורדת גם אבן פנינה מצוואר התקשורת בישראל. במקומה נכנסות למחוזותינו אבני נחושת, אבני סתם.
יובהר מייד, אין דבר וחצי דבר בדברים שנכתבו כדי ללמד על המחליף של לונדון אמנון לוי, גם הוא בעל יצירה דוקומנטרית ענפה לכאורה, יש מין אמירה, שהריאליטי שולט בתוכניות הבישול, האופנה, המציצנות, הריצה, הלעוף, ההיכרות, הפח, הצווחנות, אלו המזון לעניי התקשורת, אלו הלחם והשעשועים להמונים.
במקום בו מסלקים את לונדון מהמרקע נישאר רק עם פייק תקשורת, פייק עיתונאים, כבוד לשטחיות ולרדידות. המאחז האחרון של הדעה המוצקה, העמוקה, נכבש.

ירון לונדון, דמות מכובדת, מאתגרת רחבת אופקים. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.