• 64
    Shares

 

מורה, 55, אשר שימשה כמורה 35 שנים, הגישה תביעה נגד הביטוח הלאומי, המורה החלה לפני 28 שנים לחוש בצרידות בקולה, מידי פעם איבדה את קולה והדבר גרם לה למתח רב כל אימת שנכנסה לכיתה כדי ללמד הייתה במתח שמא קולה יהפוך לצפצוף בשל הצרידות. מאחר ומצב הצרידות החמיר, המורה הפסיקה לדבר בכיתה, רק רשמה על הלוח וכן בפניות פרטניות רשמה פתקים לתלמידים עם תשובותיה והתייחסותה. בשל החמרת המצב צמצמה את עבודתה לכדי חצי משרה והחלה ללמוד ייעוץ חינוכי. גם לאחר שהפכה ליועצת חינוכית היא המשיכה עדיין ללמד בכיתות. המורה ביקשה במשך השנים להפסיק ללמד אך משרד החינוך לא אפשר לה והמתח גבר. המורה פנתה לוועדה רפואית של משרד הבריאות שקבעה כי יש לשחרר את המורה לצמיתות מהוראה בשיעורים פרונטליים ויש להעסיקה בייעוץ חינוכי בלבד. הצרידות הוכרה כתאונת עבודה, אלא שהוראה זו לא כובדה על ידי משרד החינוך. בעקבות פשרה הוסכם כי המורה תלמד רק שעתיים בשבוע בלבד ובכל שאר שעות העבודה תשמש כיועצת חינוכית. המורה טענה בתביעתה כי אבדה את שמחת החיים שלה לאחר שהייתה משתתפת בשירה בציבור, אהבה לשיר, ואף למדה זמרה. גם בייעוץ החינוכי נחשפה למצבים קשים כמו הצלחתה להוציא ילדה מביתה לפנימייה לאחר שסבלה מאביה התעללות פיזית ונפשית וגילתה כי היא גם נאנסת על ידי אדם שמגיע לבית סבה וסבתה. ביום בו הייתה אמורה להוציא את הילדה מרשות הוריה, חשה בחדר המורים בראשה, עד שהתמוטטה בחדר המורים, מאז מצבה רק הלך והחמיר, היא נאלצת להחשיך את הבית, מתקשה להירדם וסובלת קשות בראשה. המורה הפסיקה ללמד והשופט מבית הדין לעבודה העמיד רופא מומחה שיקבע האם יש קשר בין מצבה הנפשי והגופני לבין עבודתה כמורה.

 

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.