בשתי הפרשות שעברו תהינו ‘מה הסיפור’ עם בנימין. ב’וישב’ הוא לא הופיע כלל. יעקב/ישראל תופר כתונת פסים ליוסף למרות שבנימין אמור להיות ‘בן הזקונים’. ב’מקץ’ שמו מופיע לפני פגישת האחים עם יוסף אך בתור נער צעיר. זה מפתיע כי ראינו שיוסף באותה שעה הוא כמעט בן 40! הם לא אמורים להיות קרובים בגיל? אז איך נפתור את התעלומה? נראה לי שהדרך לתשובה עוברת בחלומותיו של יוסף. שנתיים לאחר שפתר יוסף את חלומו מתוודה שר המשקים לפני פרעה: ”ויהי כאשר פתר לנו – כן היה’ (מ”א י”ג). לכאורה פתרון החלומות של יוסף הוא מעין ‘קסם’. החולמים אומרים: אברה-קדברה ובחלום מגלה ה’ ליוסף את הפתרון. אבל האמת שונה לגמרי: הפתרון טמון בתוך חלומו של כל אחד. ממש כדברי הנ”ל בפסוק לפני: ‘איש כחלומו פתר’ – לפי החלומות שלנו, רק שיוסף נזקק ל’סייעתא דשמיא’ כדי לגלות מהו הפתרון הנכון. למשל: בחלום שר האופים ניכר זלזול כלפי עבודתו, את דברי המאפה הוא מניח על ראשו בלי שיוכל לראות מה קורה להם. אין פלא שבא העוף ואוכל אותם. לעומתו שר המשקים מראה אחריות רבה: בידיו הוא סוחט את הענבים ומיד מוסר המשקה לפרעה. פרעה מסתמא מבחין במהלך הזמן בהבדל ומעבר ליחס השרים אליו זה חשוב לו כדי לדעת מי יכול לסכן את חייו בהרעלה או מחלה. ברור כעת מדוע תלה את שר האופים והשאיר על כנו את שר המשקים. מכאן אני למד שגם פתרון תעלומת בנימין טמון בחלומו של יוסף עצמו: ‘והנה השמש והירח ואחד-עשר כוכבים משתחווים לי’ (ל”ז ט’). הבאתי ב’וישב’ את דברי רש”י לפי המדרש ש:’אין חלום בלי דברים בטלים’. הדבר הטפל בחלום לפי הבנה זו הוא הירח. הוא משול לאמא, לכן רש”י מפרשו על בלהה לפי שרחל כבר מתה. אך אולי אין זה הדבר הטפל? מפתרון החלומות של יוסף אנו למדים שהמבט הוא אל העתיד, משהו שיובן רק אז וכעת הוא לוט בערפל. אבל מותה של רחל הוא דבר של העבר! יוסף, כמומחה לחולמות היה אמור להבין לבדו שחלום זה הוא אולי סיוט אך לא נבואה. ממילא אין מה לספרו לאביו ואחיו. כך היה חוסך את גערת אביו שהיא כמעט כלעג: ‘הבא נבא אני ואמך…’? אז אולי הירח אינו הדבר הטפל בחלום אלא אמת הנכונה לפחות לשעתה? אולי הירח חי? אתם קולטים לאן אני חותר? אם-כן: לוודאי אתם בטוחים שאני זה שחולם… רחל חיה? היא לא מתה מזמן? הפתעה! רחל חיה לדעתי באותן שנים שיוסף חולם את חלומותיו. היא מתה רק לאחר שהוא נמכר למצרים. יוסף לא יודע על מיתתה כשהוא במצרים והכי חשוב לענייננו: יעקב/ישראל לא תופר כתונת-פסים לבנימין כי הוא פשוט עוד לא נולד! לכן כשיוסף חולם על אמו, אין זה נראה לו ‘חלום בלהות’ אלא נבואה שיש לספרה. אמנם בעתיד יתגלה לו שהכוונה היא לבלהה, אך זה לגיטימי מבחינת ‘כללי החלום הנבואי’: מותר לו להיות מסתורי לגבי העתיד, אך לא לסתור את ההווה. כעת אתם אולי שואלים: מה יהיה? שלוש פרשות הוא מסבך אותנו ועדיין הכול נראה ‘בלגן’… מה לעשות ששוב נגמרו לי המילים לשבת זו? רק עוד שבת אחת ובע”ה הפתרון יושלם. שבת-שלום.

עודד קורן הוא סופר ילדים/נוער בהוצאת

סטימצקי
בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.