• 48
    Shares

גם מי שבעד היציאה ההמונית להשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב, לא רואה בעין טובה את יציאת הנשים לאתר זה באומן. בחודשים האחרונים החלה נהירה של נשים ולא רק מיוצאי מרוקו לקברה המשופץ והמחודש של ללה סוליקה, הנערה בת ה-17 שהעדיפה למות על קידוש ה’ ולא להתאסלם לפי דרישת הסולטאן. בחודש הבא יצאו אלפים מישראל, צרפת ורחבי העולם לפקוד את קברה של הנערה שהפכה לצדיקה מפס שבמרוקו.

בשנים האחרונות התפתחה תופעה שבה לא רק גבריםנוסעים לפקוד את קברי צדיקים ובעיקר קברו של רבי נחמן מברסלב באומן שבאוקראינה,אלא גם קבוצות נשים, ומיום ליום תופעה זו צוברת תאוצה. אלא שדעת הרבנים, גם אלושמאפשרים את היציאה לאוקראינה לעשרות אלפי הגברים להשתטח על קבר הצדיק, דעתם אינהנוחה בלשון המעטה על הערבוביה ויציאת הנשים למעוז גברי זה. בשנתיים האחרונות נוצרתאלטרנטיבה שהייתה קיימת כבר למעלה ממאה שנה והוא קברה  של הגיבורה המרוקאית מפס, ללה סוליקה, שהעדיפהלהיהרג בייסורים, ובלבד שלא תתאסלם. נשים רבות נוסעות למקום שהפך למקום עלייה לרגללנשים מישראל וצרפת בעיקר, אך גם נשים יהודיות מרחבי העולם מגיעות להשיח במקום זהאת תפילתן ולשטוח את בקשותיהן. ”רחל אמנו נמצאת בארץ ישראל, שרה ולאה נמצאות בארץישראל, לא צריך לנסוע לא לאוקראינה ולא למרוקו, אבל אם מישהו בכל זאת חושב שישסגולה מיוחדת אז עדיף שהנשים תשתטחנה על קברה של ללה סוליקה מפס, לשם כמעט ולאמגיעים גברים, אלא רק תיירים מזדמנים, זהו מעוז הברסלב של הנשים” אומר רב חשובמהצפון.

ללה סוליקה נולדה בטנג’יר שבמרוקו בדיוק לפני 200 שנים, בשנת 1817. על פי ויקיפדיה להוריה חיים ושמחה חגואל, להם היה בן גדול יותר בשם יששכר. אביה היה סוחר ותלמיד חכם שעמד בראש חברותא בביתו, ובכך סייע לבתו לגבש את אמונתה היהודית ולשמור עליה. אמה של חגואל הייתה עקרת בית. לפי היומן שפרסם רומרו, חגואל הייתה חברתה הטובה ושכנתה של מוסלמית אדוקה בשם טאהרה דה מסודי, שטענה כי הצליחה לשכנע את חגואל להמיר את דתה לאסלאם, דבר שנחשב למעשה צדיקות לפי האסכולה המאלכית. לפי ישראל יוסף בנימין, נוסע יהודי שביקר במרוקו באמצע המאה ה-19, חגואל הייתה נערה יפהפייה ושכניה המוסלמים אמרו כי “זה חטא שפנינה כזאת נמצאת בחזקת היהודים, ויהיה זה פשע להותיר להם תכשיט כזה”

חגואל הובאה בפני בית משפט והצטוותה לכרוע ברך בפני המושל המקומי, תוך התבססות על עדות בודדת וככל הנראה שקרית שהיא המירה את דתה לאסלאם. הפאשה המקומי הבטיח לה כי אם תתאסלם היא תזכה להגנה מפני הוריה, וכן למשי, זהב ונישואים לגבר צעיר ונאה. הפאשה גם אמר כי אם תסרב להמיר את דתה: ”אני אעמיס עלייך שלשלאות, אני אדאג שבשרך ייתלש על ידי חיות פרא, את לא תראי את אור היום, את תמותי ברעב ותסבלי את מלא חומרת נקמתי ועלבוני”.

בעקבות ההבטחה הזאת ציווה הפאשה להכניס את חגואל לתא חסר חלונות ואור, ולכרוך שלשלאות סביב צווארה, ידיה ורגליה. הוריה הנואשים של חגואל ביקשו את עזרתו של סגן הקונסול הספרדי, דון חוסה ריקו. הוא אכן עשה כל שביכולתו על מנת להציל את חגואל, אך כל מאמציו היו לשווא. הפאשה החליט לשלוח את חגואל לעיר פאס, ולתת לסולטאן להחליט על גורלה. התשלום על העברתה והוצאתה להורג הוטל על אביה, שאוים ב-500 מלקות ברגל אם לא יציית. בסופו של דבר שולמו ההוצאות על ידי דון חוסה ריקו, כיוון שאביה של חגואל לא יכל להרשות זאת לעצמו מבחינה כלכלית. לאחר שחגואל הגיעה לפאס ניסו הסולטאן והנוגש הראשי שלו לשכנע אותה להתאסלם, ואף החכמים היהודים המקומיים. בנו של הסולטאן, שנדהם מיופיה של חגואל, ניסה גם הוא לשכנעה להתאסלם.

חגואל סירבה בתוקף . הסולטאן ציווה לערוף את ראשה של חגואל בכיכר ציבורית בפאס. רומרו תיאר את רגשות אזרחי פאס ביום ההוצאה להורג: “המורים, שהפנאטיות הדתית שלהם לא ניתנת לתיאור, התכוננו בשמחה רבה לחזות באירוע המחריד… יהודי העיר… היו שרויים בצער עמוק; אך הם לא היו יכולים לעשות דבר כדי למנוע זאת”. ככל הנראה הורה הסולטאן לתליין לפצוע את חגואל לפני הנחתת המכה הקטלנית. הוא קיווה שהיא תיבהל ותסכים להתאסלם, אך חגואל סירבה. מילותיה האחרונות למענים שלה היו: ”אל תעכבו אותי – עירפו את ראשי במכה אחת – כיוון שאמנם מתה אני, חפה מכל פשע, אך אלוהי אברהם ינקום את מותי.”

 הקהילה היהודית של פאסהוכתה בתדהמה לנוכח סיפור חייה ומותה של חגואל, וערכה מגבית לצורך תשלום הוצאותהחזרת שרידי גופתה וקבורתה. לאחר מותה נודעה חגואל כ”סול הצדיקה” בקרבהיהודים וכ”ללה סולייקה” (הגבירה הקדושה סולייקה) בקרב הערבים. קברה הפךלאתר עלייה לרגל עבור יהודים ומוסלמים כאחד. כתבנו מציין כיישנה גרסה נוספת ובה בקשתה האחרונה של סול-ללה סוליקה הייתה לקבל סיכות ברזל בהןחיברו בין חצאיתה הארוכה לעור רגליה בשל צניעותה שחלילה לא יחולל כבודה.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.