באחרונה באיומי אקדח דמה שדד אלמוני לאור יום את כספרית בנק הפועלים בעפולה, השודד המנומס לקח את הכסף וברח. זקני עפולה נזכרו שכבר לפני 67 שנים היה השוד הראשון בשדרות ארלוזורוב, בבנק ‘קופת מלווה וחיסכון’. את השודד אז דווקא לכדו, קראו לא מרדכי קידר, האסיר איקס החי בלוס אנג’לס.

לפני כחודש סער הרחוב העפולאי, אלמוני בעל עברית משובחת ומנומסת פנה לכספרית בבנק הפועלים במרכז העיר, לאור יום, דרש את הכסף, קיבל ונמלט. עד לכתיבת שורות אלה לא נעצר חשוד בשוד. ההיסטוריון וחוקר תולדות העיר עפולה, יקיר העיר עו”ד אברהם אמיר, אשר בני משפחתו גרו בסמוך לבנק והוא בן 9 בלבד, נזכר בחיוך בשוד הראשון של בנק בארץ ישראל, שלש שנים לאחר הקמתה, שוד שהתבצע בלב עפולה, אלא שהפעם הזו בניגוד לימינו לכדו את השודד. בערך הנושא את השם מרדכי קידר איש המודיעין, מגלל עו”ד אמיר, כותב הערך, את קורותיו של ”האסיר איקס”, כיום בן 87, החי בלוס אנג’לס תחת השם בן חורין ונשוי לפסלת תמר דנציגר בת הפסל יצחק דנציגר.

מרדכי קידר נולד בווילנה. עלה לישראל בשנת 1934 יחד עם סבו וסבתו, שהשתכנו בחדרה. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר הימי בחיפה, ובשנת 1946 הצטרף, כימאי, לאונייה. במלחמת העצמאות התנדב לפלי”ם.

ב-30 בספטמבר 1951, ערב ראש השנה תשי”ב, אירע שוד מזוין בבנק קטן בשם “קופת מלווה וחסכון” בשדרות ארלוזורוב, השדרה המרכזית של עפולה. שלושה גברים מזוינים, במדי צבא, נכנסו באור היום לבנק, שדדו באיומי נשק סכום של 10,000 לירות ישראליות ונעלמו בג’יפ שהמתין להם, תוך נסיעה לכיוון דרום-מערב בכביש 65. היה זה אחד ממעשי השוד הנועזים שבוצעו במהלך שנותיה הראשונות של המדינה. עוד קודם לכן, ב-5 בדצמבר 1950, נרצח נהג מונית בחוף הים בחדרה. המשטרה לא הצליחה לתפוס את שודדי הבנק ולגלות את זהותו של רוצח נהג המונית. למרות כישלון המשטרה בפענוח שני פשעים חמורים אלה, בחדרה, עיר מגוריו של קידר, פשטה השמועה כי ידו הייתה בשני המקרים. קידר עצמו לא סכר את פיו ונהג לרמוז כי אכן ידו בדבר.

סיפורו של האסיר איקס הוא סיפור מורכב המגלם בתוכו מרכיבי דרמה, תככים, רצח, פשע ומסתורין. וכך כתב עו”ד אמיר: ”בשנת 1957 גויס קידר ליחידה 188 של אמ”ן, יחידה שהפעילה סוכנים במדינות האויב, והיה אמור לצאת בשליחותה למצרים. היחידה אמורה הייתה לחדש את קשריה ורשתותיה במצרים, לאחר נפילת הרשת של “העסק הביש” לידי המצרים ולאחר תפיסתו והתאבדותו של סוכן אמ”ן במצרים רס”ן מאיר בינט. גיוסו של קידר לשירות המודיעין למשימה נועזת ומסוכנת היה בהמלצתו של ד”ר דוד רודי, פסיכולוג אגף המודיעין. בשנותיה הראשונות של המדינה, בטרם נוצרו נוהלי אבחון כוח אדם ונוהלי סיווג ביטחוני מתאימים, רווחה מדיניות, לפיה מוטב לגייס לתפקידים אלה אנשים בעלי רקע פלילי, אשר יוכלו לבצע תפקידים אלה בהצלחה, בזכות תושייתם הרבה ומתוך רצונם לשקם את המוניטין שלהם. קידר גויס על אף שהיה ידוע למפקדיו כי סולק מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים עקב המצאת תעודת בגרות מזויפת, ולמרות ידיעתם על החשדות נגדו בדבר שוד הבנק ורצח נהג המונית (באופן דומה נהגו גם לגבי גיוסו של אברי אלעד).

בחודש מרץ 1957 יצא קידר מטעם היחידה לבואנוס איירס, כהכנה לפעולת חבלה אסטרטגית במצרים. בסוף נובמבר נמצאה גופתו של קלמן קליין, יהודי מקומי שהיה איש הקשר של קידר בארגנטינה, כשהיא מנוקבת בדקירות סכין בכל חלקי גופו. רופא משטרתי שבדק את הגופה קבע כי הוא נרצח בערב הקודם. הגופה נמצאה בחדר שקליין שכר בסודיות. בעוזבו את ביתו היה בידי קליין סכום של 15,000 דולרים, והכסף נעלם. התברר כי קליין יצא לפגישה עם קידר ובידו הכסף, לאחר שקידר זימן אותו באמתלה כי עליו לקבל את הסכום במקום סודי, משום שהוא עומד להיפגש עם גנרל ערבי ולשלם לו סכום זה, אך הכסף טרם הגיע מישראל. קידר עצמו נעלם ורק לאחר מספר ימים התקשר לממונים עליו בישראל, ובפיו סיפור כי ברח ממקום שהותו לאור חשדו שהמשטרה עומדת לעצור אותו באשמת שווא כי הוא מעורב בקשר נגד המשטר. הממונים על קידר החליטו להעמיד פנים כי הם מאמינים לגרסתו, על מנת שיתפתה לחזור לישראל.

ב-28 בנובמבר 1957 נחת קידר בנמל התעופה לוד ונעצר מיד כאשר ברשותו רוב הכסף שנשדד. המעצר היה בהוראתו של איסר הראל, ששימש אז כראש המוסד והשב”כ (הוא כונה בתפקיד כפול זה בשם “הממונה על שירותי הביטחון”). הראל לא היה מודע לשליחותו של קידר, שהייתה באחריות אמ”ן, אך הוכנס לסוד העניין מיד כשהתגלו דבר הרצח של קליין והיעלמותו של קידר. קידר הוחזק בבית אריזה בפרדס במקום לא ידוע במשך שלושה שבועות. ב-16 בדצמבר הועבר לכלא רמלה, שם הוחזק בתא בודד כשהוא נתון במעצר מנהלי ל-180 יום בהתאם לצו שיפוטי. כתב האישום בגין הרצח בארגנטינה הוגש נגדו לפני תום 180 הימים.

עד חודש יוני 1958 לא ידע איש ממשפחתו של קידר על מעצרו. ידידה שלו נזדמנה לכלא כדי לבקר אסיר אחר וקידר צעק לעומתה כי תתקשר לד”ר רודי ותמסור לו כי מוט’לה נמצא בכלא. כשנודע דבר המעצר לד”ר רודי, הוא פנה לעורך דין על מנת שייצג את קידר. העניין דלף לעיתונות ועורר סערה בישראל.

משפטו של מרדכי קידר החל בפברואר 1959, ונערך מטעמי חשאיות בבית אריזה נטוש בפרדס ליד רמלה. המשפט התנהל לפי כל סדרי הדין ודיני הראיות המקובלים, כשקידר זוכה בו להגנתו של אחד מעורכי הדין הנודעים במדינה, שמואל תמיר, לימים שר המשפטים. המשפט התנהל עד חודש יוני 1962. בית הדין הצבאי הרשיע את קידר בשוד וברצח ודן אותו ל-20 שנות מאסר.

בתקופה שלפני העמדתו של קידר לדין פנה איסר הראל למשטרה בבקשה שתחקור שוב את שוד הבנק ואת רצח נהג המונית. המשטרה החלה בחקירה ובידיה היו כבר די ראיות כדי להעמיד את קידר לדין על שני המעשים, כולל הודאותיהם של שני שותפיו לשוד בעפולה, אך לאחר הרשעתו בבית הדין הצבאי החליט היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר שלא להמשיך בהליכים.

בחודשים מאי ויוני 1959 פרצה הפרשה לשיח הציבורי במאמרים שפורסמו בעיתונות שכותרתם “שליח רשמי חשוד”, “מעצר ללא משפט” ו”מרדכי קידר נמצא במעצר מבודד”, אולם זמן קצר לאחר מכן הוצא צו איסור פרסום לגבי הנושא והפרסומים פסקו. הצו נותר בעינו עד לשחרורו של קידר בשנת 1974. החסיון על מסמכי הפרשה תקף עד ימינו אלה.

קידר נכלא בתא מבודד שנבנה במיוחד עבורו בכלא רמלה. כדי שלא לזהותו,הוא כונה “האסיר איקס”, ועל השמירה עליו הופקד צוות מיוחד. קידר הוחזקבתא זה במשך שבע שנים (מאוחר יותר נוספו תאים נוספים לאגף שקיבל את הכינוי”אגף איקס” או “אגף האיקסים”). בעת מאסרו, למד קידר שפות,השלים תואר בפילוסופיה והפך לאחד מחסידיושל ד”ר משה קרוי, אשר תורתו, עלהאלמנט של האגואיזם המוחלט שבה,שבתה את לבו. בשבתו בכלא, התגרש קידר מאשתו תמר ורדימון, אם בנו ארז. לימים נישאהתמר לאדם אחר ונולדו לה ממנו ילדים. היא ובעלה נספו באסון שריפה בביתו של ארז בלונדון בשנת 1985.

שמואל תמיר צילום ויקיפדיה

ב-1 באפריל 1974, שוחרר קידר ממאסרו ובתחילת שנת 1975 עזב את ישראל וירד לארצות הברית. על הנסיבות שהביאו לשחרורו סופר שבעקבות פגישה מקרית בין בנו של קידר, ארז, חייל מצטיין ששירת בסיירת השריון בקרבות התעלה במלחמת יום הכיפורים, לבין מפקד גייסות השריון אברהם אדן, הורה הרמטכ”ל דוד אלעזר לשחרר את מרדכי קידר. צבי ענבר, לעומת זאת, סיפר שכבר ב-29 באוגוסט 1973 עלה שמו של קידר לדיון בוועדת שחרורים, שהתכנסה, בהתאם להוראות סעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי, תשט”ו-1955, כנוסחו דאז, מדי חצי שנה; והחליטה לשחררו. ההחלטה של ועדת השחרורים, שהתכנסה לראשונה בראשות צבי ענבר, בה היו שותפים אל”ם במילואים אשר טורפז ואל”ם במילואים מרדכי פעיל, הייתה בניגוד להחלטות של ועדות השחרורים הקודמות שדנו בעניינו של קידר. ב-25 בינואר 1974 הודיעה הוועדה לקידר על החלטתם וב-26 בינואר הועברה ההחלטה לרמטכ”ל, דוד אלעזר, אשר אמר שלמרות התנגדות של גורמים שונים, אין בדעתו להתערב בשיקול דעתה של הוועדה.

בשנת 1995החליט מרדכי קידר לבקש משפט חוזר, כדי להוכיח,לדבריו, את חפותו. לאחר שקידר פנה לרשויות השיפוט של צה”ל בבקשה לעיין בתיק המשפט שלו משנת 1957,התברר, בראשית שנת 1996, כי לא ניתן למצוא את התיק. קידר, שטען כי נפלקרבן למאבקי כוח בין הזרועות השונות של קהילת המודיעין,ראה באבדן התיק ראיה לטענותיו. בשנת 1999 הגיש קידר בקשה לבית הדין הצבאילערעורים לקיום משפט חוזר בעניינו.

איסר הראל :עצר צילום ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.