ביום עשרה בטבת, ‘צום העשירי’ לפי פירושו של ר’ עקיבא את דברי זכריה הנביא (ח’ י”ט) התחיל המצור על ירושלים. בסופו, לאחר כשנתיים וחצי חרב בית מקדשינו. לכן, בשל היותו התחלה לאסון אין מתאים ממנו לחשבון נפש והתבוננות מעמיקה פנימה. מילים גדולות לא? לכן אני לא אוהב אותן… ‘שקט עכשיו וכל אחד עסוק בענייניו’ שר אריאל זילבר בשירו ‘ואיך שלא’. צודק לגמרי. נכון, חורבן בית המקדש זה דבר נורא אך הוא היה מזמן ומחר יש לי פגישה בבנק לעניין המינוס שלי… אז לצום – וודאי! אך חשבון נפש? גדול עלי. אז מה כן? הרי צום בלבד זה כמו דיאטה, מה ההבדל? אם היה אפשר לקום מעט יותר מאוחר ולשתות קפה לפני הצום זה בכלל היה אחלה! נראה לי שדבר קטן כן אפשר לעשות אך כדי להגיע אליו אתחיל מלמעלה למטה. אחדות או ערבות? רבים אומרים היום: ‘צריך אחדות בעם’! אך האם זו שאיפה ריאלית? יש לנו דעות מגוונות ומנהגים שונים ואף שיש ניסיונות יפים ובעיני מבורכים מאוד ל’שבתות משותפות’ וכד’ הרי בינינו? זה רק בשוליים. תחשבו על שולחן השבת שלכם ואפילו על שמחות משפחתיות ותגלו שלרוב כמעט כולם ‘מאותו שבט’. זהו, אנחנו 12 שבטים מההתחלה ולא נצליח כנראה לשנות את זה. הנקודה היפה לדעתי היא: שלא צריך! מאיפה אני יודע? מהתנ”ך. משה נושא נאום מרגש בספר דברים: עד עתה הייתם 12 שבטים, כעת בכניסה לארץ – הכול ישתנה. אין נחלות וחלוקה לשבטים, אנחנו עם אחד! אופס… טעיתי, זה לא קרה. עוד ראיה? דבורה הנביאה מתלוננת על השבטים שלא באו לעזרה במלחמה. תלונתה אינה על זה שכל שבט חי במקומו ו’עסוק בענייניו’, רק שיהיה להם אכפת מאחיהם! בשורה התחתונה: ערבות in אחדות Out ! בחור ישיבה שלומד תורה אינו צריך לחדול מלימודו ולהילחם בחיזבאללה בשעת מלחמה שלא תבוא, זה גם לא ממש יעזור. אבל הוא בהחלט יכול להוסיף זמן ללימודו ולהקדיש אותו להצלחת החיילים. אז איך מגיעים לאותה ערבות הדדית? בתורה נצטווינו ‘ואהבת לרעך כמוך’ (ויקרא י”ט י”ח). ר’ עקיבא אף אומר שזהו ‘כלל גדול בתורה’ ( ירושלמי נדרים ל’ ע”ב). אך כשבא גר להלל הוא מבקש ממנו דבר פשוט יותר: ‘דעלך סני לחברך לא תעביד’ (בבלי שבת ל”א ע”א) זו ההתחלה ואם יאמץ דרך זו – כל שאר התורה תהיה המשך טבעי. תראו כמה חכמה נפלאה היה להלל הזקן: הוא אינו מבקש מהגר את מצוות ‘ואהבת’, הוא מבין שזה דבר גדול מדי, אך מבקש ממנו הנהגה אחת בסיסית: מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך. לדעתי – די שנעשה כבקשת הלל וזה כבר ישנה המון. אתה שונא שצופרים? אז למה תמיד כשאתה שלישי ברמזור אתה צופר מיד כשהאור מתחלף לירוק? הראשון שכח ללחוץ על כפתור ‘עוף לצומת הבא’, השני רואה שהראשון מתחיל לזוז אך אתה ‘בטוח’ שהראשון לא ממהר בדיוק כמוך. אתה שונא שחונים על חנייה כפולה? אז למה אתה עושה את זה? זו ההתחלה – ערבות הדדית, נחשוב על האחר ולא נעשה לו דבר שאנו שונאים. כמובן גם שנשאף תמיד לאהוב את האחר כמו שמצווה עלינו התורה. אז בעזרת ה’ יבנה בית המקדש. אמן.

יום עשרה בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי לנרצחי השואה שמקום קבורתם לא נודע. בצילום: עמוד זיכרון מרגש בתחנת הרכבת פופראד סלובקיה למשלוח נורא של נערות יהודיות למחנות המוות. צילום: עודד קורן
עודד קורן הוא סופר ילדים/נוער בהוצאת סטימצקי. בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.