• 48
    Shares

הארץ געשה, ח”כים טהרנים זעקו בכל מקום, השדרנים שידרו, הדיון הציבורי התלהט, אייל גולן, זמר מוערך ונחשב, שנחשד וזוכה לחלוטין יקבל תעודה בכנסת, היאך יעשה כנבלה הזו? ואומן אחר, יובל שם טוב, ‘יובל המבולבל’ בפי ההמון, הסניף קוקאין, היה טבוע בתוך חווית סמים בלתי נגמרת, וכולם סלחו, מחלו, שכחו, שום הצגה לא ביטלו, מול שום מופע לא עמדו אימהות עם זאטוטיהן למחות על האורקל החינוכי של ילדיהם, ח”כיות עם סכין בין השיניים לא החזיקו אפילו סכין חד פעמית, יובל אהוב, מאהב, נסלח. גולן שנוא, נרדף, לא נשכח לעולם. נראה שלא רק יובל התבלבל.
וזו דוגמה אחת מיני רבות על הדואליות, השניות ביחס של העם, נבחריו והתקשורת למציאות המשתנה לדרישת קול המון הציבור ומובילי הדעות בתקשורת. כשחרדים מפגינים הם פרזיטים, טפילים, פרימיטיביים, אנשי המערות, התגובה הממשלתית מולם קשה, מעלה בואש של אפליה, כשהנכים מפגינים וחוסמים עורקי תנועה ראשיים, מגישי החדשות מביעים אמפתיה, רוך והבנה. הדוגמה הבוערת היא גם שתיקת החרדים, דתיים, יהודים מאמינים אל מול החלטת הקונצנזוס העכשווי רונה רמון ז”ל שגופתה תישרף. לא בג”צ, לא זק”א, לא חסימת כבישים, לא מחאות, אפילו לא ציוצון קטן של התנגדות למעשה הלא יהודי, לעומת זאת עדיין מהדהדים זעקות השבר כשהצעירה מזיכרון יעקב שמה קץ לחייה ואמה נאלצה להזדקק לבג”צ שידחה את התביעות שהגישו ארגונים חרדים, דתיים דוגמת זק”א, שביקשו שלא לשרוף את גופת הבת.
אלו דוגמאות ליחס הגמיש, הצמיגי של התקשורת, קבוצת אוכלוסיה, למציאות יש פרות קדושות ויש עיזים עם קרניים.

גולן:לא שוכחים , לא סולחים

יובל המבולבל .סלחו,מחלו,שכחו.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.