הטרנד שמרגש את גידולי המים בביצה התל אביבית, הברנז’אית, הכול בשם הקדמה, הנאורות, הגלובליות, ה”מה אכפת לך מה אני עושה”, חוסר הערבות, החופש והקדמה.
הטרנד הוא זוגיות עם מי שאינו יהודי, כשמדובר ביהודי וערבייה או להיפך אמות הסיפים מזדעזעות, עיקומי האף והרמת הגבות גבוהה וגדולה יותר, בעוד כשדניאלה פיק נישאת לטרנטינו, מיטל דוהאן עם אל פאצ’ינו, קורל סמינוביץ עם סרגיי רוברטו והרשימה לדאבון הלב מתארכת, זוהרת, הופכת מהשוליים הקיצוניים למיינסטרים. התהליך של ההסכמה שבשתיקה, מחאה רפה, נותנת אותותיה והבושה פינתה מקומה לגאווה, כל ‘קולב’ מחפש ‘קולבית’, מפה ומשם מתקבל ומתהדר, וכל מי שמעז למחות, לומר משהו אפילו בקול רפה, מוקע בוולגריות, מושם על המוקד, מתויג מיידית כפרימיטיבי, חשוך, איש מערות, פנאט, פונדמנטליסט, גזען ועוד ועוד ועוד.
האחריות והחובה של ראשי המדינה, חילונים, דתיים, קיבוצניקים ועירוניים להשמיע קול ברור, כמו קולו של הנשיא דאז יצחק נבון ז”ל, שנחרד מהתבוללות, חייבים לעצור את המגמה. קול ברור, חד, בלי שמא, פן, אבל, אולי, חד וברור נגד התבוללות מחוייב. ובשולי ההתבוללות אי אפשר שלא לחוש בגזענות האמיתית, התבוללות של יהודיה וערבי מוציאה את כל השדים, הרוחות והעוצמות, התבוללות של יהודיה עם נוצרי אנגלי, אמריקאי, גרמני, מתקבלת במחיאות כפיים סוערות.
התוצאה אגב, אותה תוצאה, הילדים כבר לא יהיו חלק מהעם היהודי על פי ההלכה.

יצחק נבון: לא פחד לצאת נגד ההתבוללות. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.