• 48
    Shares

מלאכים כבני אדם.

הוא כתב על הרב אריה לוין, הראי”ה קוק, הרצי”ה קוק, הנזיר, ורב הכותל הרב גץ, חלומו לכתוב על הרבי מילובביץ אשר נפגש עימו לפגישה שתוכננה לעשר דקות ונמשכה שעתיים וחצי.
חמש דמויות, כותב אחד, עולם מלא, הצצה לעולמו של הסופר המוערך שמחה רז.

הסופר שמחה הוא אדם צנוע, על אף שהוא נמנה על אצולת הארץ, בני משפחתו המורחבת נטועים בעולמות התורה, המשפט, היצירה, אך שמחה רז אדם צנוע, ענוותן, ידידו של חתן פרס נובל אלי ויזל המנוח שהיה עימו בקשרי ידידות, מעניק הצצה מרגשת ומרתקת לעולמם של אדירי הרוח.
שמחה רז מזוהה ביותר עם רב האסירים, הרב אריה לוין, דמות מופת ומי שראשי ישיבות ואדירי תורה כתבו כי ספרו של רז: ”איש צדיק היה” הוא ספר המוסר הטוב ביותר.
השבוע סיפר לכתבנו סיפורים שטרם פורסמו בספריו על הרב לוין. ”זהו סיפור שלא כתבתי עדיין, וטרם סופר. פותח שמחה רז, זהו סיפור לפני עשרות שנים כשבנותיו הקטנות ישבו על הרצפה לידו, לפתע נוקשת על הדלת אישה ונכנסת, זו היתה אלמנה שבאה לתנות צרותיה שבעלה נפטר והיא לבדה, ר’ אריה מקבל אותה בכבוד כמו שקיבל כל אדם, האישה מבקשת ממנו עצה מה לעשות. אמר לה ר’ אריה יש לי תנאי, קודם כל אני רוצה ממך ברכה, עונה לו האישה: ”מי אני? אני אישה פשוטה איזו ברכה?” אומר לה ר’ אריה: ”תברכי אותי שהקב”ה יבין אותי, שלא אזדקק לטובות הילדים שלי”. האישה בירכה אותו, ר’ אריה ישב ועודד אותה, האישה הלכה, או אז הילדות של ר’ אריה קמות מהרצפה ואומרות לו: ”אבא שמענו מה שאמרת, תגיד אנחנו לא נוהגות בך כבוד, אנחנו פוגעות בך, יש לך איזה טענות ליחס שלנו? למה אמרת דברים אלה”, משיב להן ר’ אריה בחיוך: ”האישה הזו שעכשיו התאלמנה, אין לה ילדים, היא שבורת לב. כשנכסה אלי בסתר ליבה היא אומרת: ר’ אריה גם הוא איש אלמן אבל לו לפחות יש ילדים, תומכים ומעודדים ועוזרים לו. לכן רציתי ברכה מהאישה הזו שתבין שמהטובות מהילדים. לכן אמרתי את שאמרתי”. זהו ערום ביראה, ביראת שמיים” אומר שמחה וממשיך סיפור נוסף על ר’ אריה לוין. ”את הסיפור הזה סיפר לי הסופר חיים באר, לפני שהחמיץ הוא היה ילד ירושלמי. הוא סיפר לי כך: ”היית ילד בן 12, ניגשתי לר’ אריה ואמרתי לו: ”ר’ אריה זה נכון מה שאומרים עליך שאתה אחד מל”ו צדיקים? ר’ אריה תפס את ידו של חיים באר ואמר לו: ‘תשמע חיימקה, ל”ו צדיקים זה לא מינוי. זה תקן, כל אחד מישראל יכול להיות אחד מל”ו, יש אחד שהוא ל”ו ליום, אחד ל”ו לשעה, אחד שהוא ל”ו חודש, יש אחד שהוא 3 דקות, כי עשה מעשה חשוב. היות והשלם קיים על ל”ו צדיקים שבאותו רגע נתון עשו מעשים גדולים שהעולם עליהם מושתת”.
וכשמתחילים בסיפורים על ר’ אריה לוין אי אפשר לעצור את שמחה רז, שגם סיפור שלישי שלא פורסם מעולם מספר רז: ”כשר’ אריה עמד להינשא לאשתו ציפורה-חנה הוא אמר לה: ”שנוהג בירושלים בו חתן קונה מתנה לכלה והכלה קונה מתנה לחתן אבל מה אעשה ואנו אין לנו כסף לקנות מתנות אחד לשני? אך את יודעת מה? יש משהו שאנחנו יכולים להעניק זה לזו, זה לא יעלה לנו כסף ויכול להישאר זמן רב”. היא אומרת מה? ור’ אריה אומר לה: הבה ונבטיח אחד לשנייה שבמרוצת החיים המשותפים שלנו אני תמיד אוותר לך ואת תמיד תוותרי לי, זו תהיה המתנה שנעניק אחד לשנייה”.
שמחה רז מספר על אהבתו העצומה של ר’ אריה לרעייתו כשכל הזמן אמר כי ממנה למד את המידות הטובות והיה פורץ בבכי של געגוע.
שמחה רז מספר בהתרגשות על רב הכותל הרב גץ: ”הרב גץ היה דמות מיוחדת במינה, לא רק רב הכותל, אלא ראש ישיבת מקובלים, רס”ן בחיל התותחנים, שכל שני בנים. אחד נפל במלחמת ששת הימים, ובן נוסף נרצח בפיגוע, על אף הכאב והיגון הרב גץ ידע לקרב את האנשים בצורה מופלאה.
בכל בוקר היה הרב גץ כרב הכותל אוסף את כל הלכלוך ובדלי הסיגריות, אמרו לרב גץ: ”זו לא העבודה שלך, בשביל זה יש עובדי ניקיון” השיב להם הרב גץ: ”אני רב הכותל והאחריות היא עלי, זה תפקידי”. וכך יום יום ניקה הרב גץ את רחבת הכותל.
סיפור נוסף של דמותו המיוחדת מספר שמחה רז: ”תייר שהגיע לכותל התלונן כי נגנבו לו 400 דולר וכוייס בכותל, התייר הגיע למשרדו של הרב גץ וכשהוא נסער, מנופף בידיים סיפר כי כוייס, וגנבו ממנו 400 דולרים, הרב גץ הרגיע אותו, אחרי ששמע את הסיפור פתח הרב גץ את המגירה ונתן לו 400 דולרים. כשיצא התייר, שאלו את הרב גץ הנוכחים, מדוע נתת לו את הכסף? אולי בכלל לא נגנב לו ואתה לא אמור להיות אחראי על הכייסים. הרב גץ הסביר כי: ”התייר הזה יגיע לאמריקה וישאלו איך בארץ, יספר על הגנבים בכותל ויוציא את דיבת הכותל רעה, שווה לי 400 דולר כדי למנוע ממנו לדבר סרה בכותל”.
אגב, אומר שמחה רז כבדרך אגב, ”הרב גץ שהיה ראש ישיבת המקובלים הבהיר כי הוא מקבל לישיבתו רק מי שעשה צבא, ”אצלי זה לא עיר מקלט שבאים לא לשרת” אמר הרב גץ. שירתת בצבא בוא תתקבל לישיבה זה היה אצלו חוק בל יעבור”.
המאבק על ירושלים והכותל המערבי לא התחיל היום, זה היה מאבק עוד מתקופת מרן הרב קוק. ”בכותל באותם ימים אסור היה להציב כסאות וספסלים, אסור היה לתקוע בשופר. יום בהיר אחד באים הערבים ואומרים: ”הכותל שייך לנו”, הבריטים הקימו ועדת חקירה שתגבה עדות מכל הנוגעים בדבר. הגיעו גם אל הרב קוק וביקשו את עדותו בסוגיית הכותל. אמרו לו: אולי כבוד הרב רוצה לומר דברים בחשאי שישמרו בסודיות. הרב קוק הבהיר מיידית: ”האמת איננה פחדנית ואיננה ביישנית, מה שיש לי לומר אומר בריש גלי אין לי מה להסתיר”.
באישון הלילה הגיע הועד הלאומי בחשאי לבית הרב קוק בראש משלחת היו שני נשיאי ישראל בעתיד, זלמן שז”ר ויצחק בן צבי, הם משתפים את הרב קוק ומגלים לו כי מאחורי הקלעים נודע להם שנטיית הלב של הבריטים היא לקבל את עמדת הערבים, ואז הם מבקשים מהרב קוק שכדי שלא יפסידו את כל המערכה, יכתוב הרב בחוות הדעת כי יכול להיות שחלק מהכותל שייך להם, אך אנחנו באים מכוח החזקה שמאות שנים יהודים באים לכותל ולכן אנחנו טוענים שהכותל שלנו. ענה להם הרב קוק: ”תיבש ידי אם אחתום על כרוז שהכותל לא שייך לנו. הקב”ה נתן לנו את הכותל במתנה, ידי לא תהיה במעל הזה”.
שמחה רז היה מאוד רוצה לכתוב על הרבי מילובביץ אך סבור כי אינו מכירו דיו, מלבד אותה פגישה שארכה שעתיים וחצי ביחידות בינו לבין הרבי מילובביץ, משתיים וחצי עד חמש בבוקר. ”סיפרתי לרבי סיפורים על ר’ אריה לוין, כשהרבי מתכופף אלי ושואל אם יש לי עוד סיפור בשבילו”.
ספר נוסף שחולם שמחה רז לכתוב הוא על אשתו של רבי אריה, על אהבתם המיוחדת, על הכבוד ביניהם, ”לאחרונה קיבלתי אסופת מכתבים שכתב ר’ אריה לוין לארוסתו ציפורה-חנה, המכתבים מרגשים ביותר. ר’ אריה מכנה את ארוסתו ”אהובתי”, אני עדיין רועד מהתרגשות שרגלי דורכות על אדמת ירושלים…”
”איפה תשמע רב כותב היום ‘אהובתי’, בכתב ידו על אשתו העתידנית, אהובתי”. היא דמות מרתקת, הייתי מאוד רוצה לכתוב, האהבה ביניהם היתה לא משהו, אלא משהו משהו. אף אחד כיום לא מגיע לצל צילו של הרב לוין.” אומר רז.
מספר הרב מרדכי פירון, מי שהיה הרב הראשי לצה”ל, אלוף: ”כשבועיים לפני חג הפסח ניגש אלי הרב צבי יהודה ושאלני: “נו… היכן תיהיה בליל הסדר?” את המחשבה על חג הפסח הדחקתי, שכן בודד הייתי ללא שום קרוב. לא חשתי אומלל ולא חשתי מסכן, אך המציאות הייתה שלא היה לי לאן לפנות. “נו” – דחק בי הרב – “היכן תהיה?” הסמקתי והשבתי בגימגום – “בעז”ה, אראה כבר היכן להיות”. משנוכח הרב שאני מתחמק, הניח יד חמה על כתפי, חייך ואמר: “אני מזמין אותך להיות עמנו בסדר, בבית הרב”. התרגשתי עד מאוד. זכות גדולה היא מאין כמוה להסב עם הרב ומשפחתו לסדר. אמרתי: “תודה רבה, איני יודע איך להודות”… אך הרב לא נתן לי להכביר במילים ומיד שאלני: “ומה תלבש בחג?”. ברשותי היו רק מכנסי החאקי הקרועות אותם לבשתי בימי חול, שבת ומועד, ועוד מכנסי רזרבה שהיו קטנים עלי. יש לי זוג נוסף, אכבסם ואלבש” – הבלעתי. אולם הרב הבין מיד במה מדובר, נטל פתק לידיו ורשם: “6 כותנות, 6 גופיות, 6 לבנים, 6 גרביים. בפתק נוסף רשם לחייט סוכטנברג לתפור לי חליפה. נדהמתי, “כבוד הרב שולחני לחייט היקר בירושלים, מדוע שלא אפנה לחייט זול יותר?” השיבני הרב “על בחור ישיבה להיות לבוש הכי יפה שניתן”… כותב שמחה רז בספר אודות הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל, ומוסיף: ”בהנהלת הישיבה אליה פניתי לקבלת הכסף נדהמו מגודל ההוצאה. אך בלא אומר נתנו את הסכום הדרוש. בליל הסדר בראותו אותי לבוש בחליפה, שמח מאוד ואמר, ושב ואמר: “ברוך ה’, ברוך הוא”.
על הרב הנזיר כתב שמחה רז בספר מיוחד ומרתק: ”שתיקת הנזיר סיפר רבי אריה: “משחר ילדותי אהבתי לשבת לפני חכמים ולהאזין לדבריהם, בין אם הבינותי מה שהם אומרים – ובין אם לא הבינותי. כי פשוט נהניתי לשמוע את קול שיחתם. אך הנאה מיוחדת ותענוג מיוחד היה לי, עת הייתי יושב לידו של ה’נזיר’ הרב דוד כהן, והאזנתי ל’קול שתיקתו’. היה זה איזה קול סודי מסתורי, קול מרומם, קול של שירה עילאית היה בוקע ועולה מתוך שתיקתו.
“פעם היה לי איזה עניין מאוד רציני ודחוף ולא יכולתי לשית עצה בנפשי איך ומה להחליט, הלכתי אל מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל ליטול עצה מפיו. במקרה לא היה מרן בביתו, נכנסתי לבית מדרשו שהיה אז פנוי מאדם, מלבד הרב דוד הכהן “(‘הנזיר’) שישב לו בפינה המערבית של בית המדרש שקוע בלימודו, ניגשתי אליו ובירכתיו לשלום, והחזיר לי שלום מתוך חיוך קל ופנים שוחקות ורמז לי בידו לשבת, ישבתי לידו מבלי להוציא אף הגה מפינו, וכך ישבנו ושתקנו יחד כמחצית השעה. אח”כ קמתי ונפרדתי מאתו וחזרתי לביתי. בהגיעי הביתה, הרגשתי כאילו נפתרו לי כל השאלות והספקות, כל מה שרציתי לשאול, נראה לי כה פשוט, כה בהיר, והיה לי הדבר הזה לפלא”. פעם בהזדמנות סיפר זאת בנו של ר’ אריה, (הרב חיים יעקב לוין) למרן הרב קוק, אמר לו הרב: “וכי מה זה הפלא בעיניו, חושב כבודו כי ר’ דוד שלנו שתקן הוא? לא כן הדבר, ר’ דוד דברן גדול הוא ואינו פוסק לדבר, אלא שמדבר בשפה מיוחדת משלו, שפה של שתיקה, שהיא שפת החכמה. והוסיף הרב קוק ואמר: “המהר”ל מפראג מביא בסיפרו נתיבות עולם, כי החכמה נתפשת במחשבה, אין לסיכלות אחיזה שהיא חומרית גשמית ואין היא נתפסת במחשבה. אין לסיכלות מציאות עד שהיא מתגלמת ומתגשמת בדיבור, השתיקה היא ביטוי של המחשבה – והיא שפת החכמה, וזה שאמר אליפז: ‘דממה וקול אשמע’ (איוב ד, טו) וכששני לבבות מתאחדים בשתיקה, אזי שומעים את הקול עובר מאחד לשני”.
אחד הסיפורים שר’ שמחה רז אוהב ביותר לספר הוא: קנאת ר’ אריה במנקה הרחובות
פעם אחת קיבל ר’ שמחה רז, מכתב מתושב מרכז הארץ, כתוב בעברית עילגת מרובת שגיאות כתיב, ”עיינתי במכתב, כי השגיאות הוסיפו לו נופך וכך כותב לי היהודי: ”למדתי בבית ספר חקלאי בפרדס חנה והייתי כישלון, נכשלתי בבחינות, מצאתי עבודה בחיי להיות שמש, שרת בבית הספר, אחרי שקראתי את הספר על ר’ אריה שם אתה כותב שר’ אריה ניגש למנקה הרחובות ואומר לו: ”אני מקנא בך”, ומשיב לו מנקה הרחובות: ”מה יש לקנא, אני מנקה רחובות”, אומר לו ר’ אריה: ”אתה בעל מדרגה, אתה עושה את הרחובות של הקב”ה יותר נקיים ויותר יפים”. אז אמרתי בליבי אם כך אני לא סתם, אני משהו, לכן הוספתי עוד התנדבות לילדים רפי שכל, להתנדב שם בניקיון מפני שר’ אריה אהב את האנשים האלה”.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.