מאבק העיתונאי הצפוני נגד קריאת שם רחוב לגזען

מזה למעלה מחודשיים שעמי כברי, עיתונאי, שדר רדיו ואיש יחסי ציבור ודוברות, מוביל מאבק עיקש נגד החלטת ראש העיר תל אביב רון חולדאי, לקרוא שם רחוב על אריה גלבלום, עיתונאי שתקף בחריפות ובגזענות את יהדות צפון אפריקה.

מאבק עיקש מוביל בימים אלה העיתונאי הצפוני עמי כברי ברשתות החברתיות, נגד כוונת עיריית תל אביב להנציח את שמו של העיתונאי הגזען אריה גלבלום ברחוב בתל אביב.
כברי אמר לכתבנו: ”ישראל בן מוחה ועמרם קבריט, אבא שלי זכרו לברכה, חצה את מרוקו בהליכה, בטרמפים ואלוהים יודע איך עוד, כדי להגיע מרבאט לאוג’דה (515 ק”מ). שם התברר לו שעליו לבדו מוטלת המשימה, למצוא דרך שתאפשר לו לגנוב את הגבול לאלג’יריה. בצד השני המתינו לו אנשי המוסד, שהעלו אותו על אוניה לצרפת ומשם לקרבות באזור ירושלים. הוא עצמו סירב להסגיר פרטים, אבל חברים שלו סיפרו שבדרכו אל גבול מרוקו-אלג’יריה נקלע לסיטואציות שלא חלם עליהן. רעב קשה, שינה מתחת לכיפת השמיים ועוד רגעים מחפירים, של מי שיצא מהבית עם חתיכת לחם וניסה לשרוד בכל מחיר. זו היתה הפרשנות של אבא שלי, לקריאה של מדריכיו בתנועת הנוער, להיות ציוני גאה ולעלות לארץ ישראל. שנתיים אחרי שדרכה כף רגלו של אבי על אדמת הארץ, פירסם עיתונאי בשם אריה גלבלום ב”הארץ” את הדברים האלה: ”הגוש השלישי, הערבי-אפריקאי הוא אף מסוכן” (מתוך ‘האמת על החומר האנושי’, הארץ, 21 באפריל 1949). גלבלום נדרש לתיאורים הללו כדי להבהיר לקוראיו את גודל הסכנה בקליטת מאות אלפי עולים מצפון אפריקה, תימן ועוד. למחרת הפרסום על ‘החומר האנושי’ כתב גלבלום: ”מוצג סימן שאלה רציני ומאיים על ידי העלייה מצפון אפריקה… זוהי עליית גזע שלא ידענו עדיין כמוהו בארץ… לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת וחמור עוד יותר: חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם… אך יותר מכל דבר אחר קיימת עובדה בסיסית אחת: אי יכולתם להסתגל לחיים בישראל ומעל לכל אלה- עצלנותם הכרונית וסלדתם מעבודה” (מתוך ‘עליית תימן ובעיית אפריקה’, הארץ, 22 באפריל 1949). כך ראה גלבלום את העם של אבא ואמא שלי. עם, שבניו ובנותיו זכו בגין מסע ההכפשה הזה בכינוי ”מרוקו סכין”. לאחרונה התברר לי כי עיריית תל אביב יפו קראה לאחד מרחובות העיר על שמו של אריה גלבלום. אינני מצליח להבין, מה טעם מצאה העירייה בקריאת רחוב על שמו של מי שהעלה על הנייר דברי בלע גזעניים שכאלה. האם מישהו מתושבי רחוב גלבלום בצהלה, טרח לבדוק בגוגל, איזו מורשת הותיר אחריו האיש ששמו מפאר את הרחוב שבו הם גרים?” תהה כברי והוסיף: בת דודתי, עו”ד קרן פסח שגרה מכתב חריף ונוקב לרון חולדאי וכתבה: ”לאחרונה גיליתי לתדהמתי כי עיריית תל אביב בחרה להנציח את שמו של העיתונאי הגזען אריה גלבלום וקראה רחוב בצהלה על שמו. ולמה נדהמתי? כי אריה גלבלום כתב על העולים מצפון אפריקה (סבא וסבתא שלי ועוד רבים וטובים אחרים) את הדברים הבאים: ”הגוש הראשון, בלקני-הספרדי, הוא העילית, הגוש השני, אירופי-האשכנזי, הוא הזיבורית, והוגש השלישי, האפריקאי-הערבי הוא אף מסוכן (מתוך ‘האמת על החומר האנושי, הארץ). גלבלום נדרש לתיאורים הללו כדי להבהיר לקוראיו את גודל הסכנה בקליטת מאות אלפי עולים מצפון אפריקה, תימן ועוד. למחרת הפרסום על ‘החומר האנושי’ כתב גלבלום: ”מוצג סימן שאלה רציני ומאיים על ידי העלייה מצפון אפריקה… זוהי עליית גזע שלא ידענו עדיין כמוהו בארץ… לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת וחמור עוד יותר: חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם… אך יותר מכל דבר אחר קיימת עובדה בסיסית אחת: אי יכולתם להסתגל לחיים בישראל ומעל לכל אלה- עצלנותם הכרונית וסלדתם מעבודה” (מתוך ‘עליית תימן ובעיית אפריקה’, הארץ, 22 באפריל 1949). איך ייתכן שאדם אשר מחזיק ומפרסם דעות חשוכות שכאלה זוכה להנצחת שמו? מה עבר בראשה של ועדת השמות של העיר? האם אין פיקוח או סטנדרטים מינימאליים? עיריית תל אביב, העיר האהובה שלי, היא עיר שמפארת ומקדשת את השוני, מקדמת ערכים של שוויון ואחווה קהילתית. הייתכן שאחד מרחובותיה יקרא על שמו של האיש שסבר ואף פרסם מאמרים בהם קרא לעולים מצפון אפריקה בהכללה מכוערת ומחרידה ”עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא”, ”נחותים”, ”בעלי חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני”, ”בעלי עצלנות כרונית וסלידה מעבודה?”. כולי תקווה כי מישהו טעה, התבלבל, לא הכיר את העובדות וכי הטעות תתוקן במהרה”.
על פי ויקיפדיה כתב העיתונאי הגזען גלבלום: ”בשנת 1949 התחזה גלבלום לעולה חדש, על מנת להתרשם מכלי ראשון מקליטת העולים החדשים במדינה הצעירה. בעקבות ניסיונו האישי פרסם סדרת מאמרים ב”הארץ” בשם ”חודש ימים הייתי עולה חדש”. במאמרים אלה תקף בחריפות את עולי המזרח וצפון אפריקה. הוא ביקר את כל תרבותם ואורחותיהם, אליהם התייחס בהכללה. בין תכונות האופי שייחס לעולים היו בערות ושנאת השכלה, בטלנות ושנאת עבודה, אלימות אינהרנטית ונטייה לפשע. אף על פי שאת עיקר טענותיו שפך גלבלום כנגד בני עדות המזרח, הרי שגם את ניצולי השואה האשכנזים, ”שארית הפליטה”, כינה כ”זיבורית” (סחורה נחותה) ו”אבק אדם שלא יצלח למאום”.
החשש המרכזי שהביע גלבלום היה שהמשך העלייה ממדינות ערב בפרט יביא ל”לבנטיניזציה של המדינה”, דבר שיביא לחורבנה. גלבלום גילה בכתיבתו גם נטייה של ממש לתורת הגזע. הוא קבע כי:
”הגוש הראשון, בלקני-הספרדי, הוא העילית, הגוש השני, אירופי-האשכנזי, הוא הזיבורית, והוגש השלישי, האפריקאי-הערבי הוא אף מסוכן (מתוך ‘האמת על החומר האנושי, הארץ, 21 באפריל 1949). לעומת זאת מוצג סימן שאלה רציני ומאיים על ידי העלייה מצפון אפריקה… זוהי עליית גזע שלא ידענו עדיין כמוהו בארץ… לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת וחמור עוד יותר: חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם… אך יותר מכל דבר אחר קיימת עובדה בסיסית אחת: אי יכולתם להסתגל לחיים בישראל ומעל לכל אלה- עצלנותם הכרונית וסלדתם מעבודה”.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.