• 48
    Shares

בתיה הביטה אל אביה בחרדה. ידעה כי העמידה אותו בדילמה קשה: מצד אחד אהב אותה מאוד והבין שנקשרה לילד. מצד שני עמדה גזירתו שלו, אם יפר אותה – איך יבקש מעמו לעמוד בה? אני… אמר פרעה במבט זועם שלפתע התחלף לחיוך – אוהב את הילד הזה! בתיה נדהמה, מה תעשה אתו? שאלה, הרי ציווית להשליך כל בן עברי ליאור? נכון, ענה פרעה וחיוך ממזרי על פניו, אך הוא לא יהיה עברי! אני אמצר אותו. אמצר? מה זו המילה המשונה הזו? פשוט מאוד – אהפוך אותו למצרי! הוא יחיה אצלנו בבית, יראה כמה המצרים נאורים לעומת העברים הפרימיטיבים והחשוכים ויבחר להיות מצרי. כשיגדל – ינהיג וישכנע גם אותם להתמצר. כך אפתור את בעיית העברים העקשנים! מתי יבינו שאני האל היחידי? ‘לי יאורי ואני עשיתיני’ (יחזקאל כ”ט ג’) השנים חולפות. משה גדל ושעת המבחן מגיעה. ‘ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם’ (ב’ י”א) לא רק שמשה רואה בהם אחים ולא זרים – הוא מזדהה עם סבלם. בפרשה שלנו, הרעיון של פרעה מתהפך עליו לגמרי. משה אכן נהיה למנהיג העברים, אך ממש לא בכיוון שפרעה חשב עליו… שבת שלום.

עודד קורן הוא סופר ילדים/נוער בהוצאת סטימצקי
בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.