• 48
    Shares

לא פגשתי מעולם את הבאבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא זצ”ל. לא החלפתי עמו מילה, לא ראיתיו אלא רק בתמונות בתקשורת אודות מעשי הניסים הגדולים שעשה, אך הוד קדומים היה לו, מראהו כמראה המקובלים נטולי המרצדסים, הוילות המפוארות, הממוגנות, נטולי חסידים סופרי מזומנים בשער הכניסה לחדר. צדיק היה בחייו וצדיק היה במותו. הייתי חייל, ביום ד’ בשבט תשמ”ד, 1984, בדרכי לבסיס קציעות, בא”ח 84, שמעתי ברדיו על פטירת גאון ישראל, תוכניותיי שונו מיד, בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב החלפתי את האוטובוס היישר לנתיבות, בקציעות יחכו עוד כמה שעות להגעתי, עיר בה לא דרכה כף רגלי מעולם, מקרוב ומרחוק, אשכנזים וספרדים, תלמידי חכמים ועמי ארצות, כולם התקבצו ובאו לכבד את הרב בדרכו האחרונה.
35 שנים חלפו מאז ואני נותרתי אותו חייל צעיר, בין עשרת אלפי המלווים, הבוכים, הממררים על מות הרועה.
35 שנים בלי מנהיג מזן אחר, צדיק נטול יחצ”נים, מדבררים, כתבי חצר, צדיק נטו.
35 שנים ונדמה היה כי קול בכי היהודים הרבים בהלוויה מהדהד עדיין באוזניי.
הגעתי באיחור רב לבסיס ומפקדי היה חכם דיו להבין את גודל השעה, גודל המעמד, זכיתי למקלחת צוננת על הגעתי באיחור ובעיניי תמונת גדול הדור בדרכו האחרונה. ביום חמישי יציין העם היהודי בארץ ובעולם את יום פטירתו .

הבאבא סאלי, מודל לצניעות וענווה. גאון ישראל. צילום: ויקיפדיה

קבר הבאבא סאלי בנתיבות, מוקד עלייה למיליון מאמינים. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.