אבי גבאי, האיש שלא צמח בערוגות ”השומר הצעיר”, הקיבוץ המאוחד או האיחוד. שלא היה רפתן במושב, שלא שר את המנון הפועלים, האידיאליסט . האיש שרבים, רבים מההתיישבות העובדת והאובדת רואים בו נטע זר, סרח עודף, כתקלה כתאונה. הוא מנהיג מפלגת העבודה. אבי גבאי הוא לא פוליטיקאי, הוא מוביל חברתי, ערכי, אמיץ, חכם, חריף ובעיקר שובר מוסכמות.
אבי גבאי ויתר על כיסא עור צבי, הטבות, הנאות, בשל עקרונותיו. התפטר מתפקיד שר, אבי גבאי כבש בסערה את מפלגת העבודה שהיא אינה הבייסיק הטבעי שלו, אבי גבאי סחף את מחוסרי התקווה, פגועי המפלגה. בדרך הצהיר וחזר בו, זיגזג, בניסוי, תהיה וטעייה, צבר כוח, יצר פיצולים, הפך לפוליטיקאי. הסקרים סיפרו את סיפורו של המושיע בהתאם. הניתוק ממבקרת המפלגות העצמית ציפי ליבני, גרר צקצוקים מזויפים על גבול ההזויים. אבי גבאי הפיח רוח חיים מסוימת בגוויה הנקראת מפלגת העבודה, הוא מזיע מאוד בימים אלה, עובד בלי הרף, מנסה להקים מחדש את מחנה ההנהגה הלאומי-ציוני שהייתה מפלגת העבודה עתירת הזכיות, ובעיקר מנסה להציבה במרכז, כמוביל, משמעותי. בינתיים התוצאה חד ספרתית, אך את הלהט, החזון והאמביציה שלו אי אפשר לפספס.

אבי גבאי, מוביל בדרך שלו, על פי חזונו ואמונתו. קול ברור ומוערך. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.