ראשונים תמיד אנחנו

לפני למעלה משנה שיגר עו”ד אברהם אמיר, היסטוריון חוקר תולדות העיר עפולה ומראשי עורכי הערכים בויקיפדיה, מכתב לעיריית עפולה אליו צורפה רשימה של ראשוני עפולה שראוי להנציח את שמם. עו”ד אמיר ייחל במהלך זה במסגרת חגיגות 90 שנה לעפולה, ברם, על אף שהרכבת כבר יצאה מהקטר לשנה ה-91, סבור עו”ד אמיר כי אין זה מאוחר.
”אני מצרף בזה רשימה של אנשי עפולה מדורות קודמים שראוי להנציחם בקריאת רחובות על שמם בשנת התשעים” כתב עו”ד אמיר וציין את שמותם: ישראל מצנר – מנהל תיכון בן גוריון, יעקב בריסק – מנהל בית ספר רמות, אברהם ירום – מנהל בית חולים העמק, זאב דב גרינשפון – הקים את תחנת הקמח יזרעאל (כיום המתחם ברחוב השוק 13), שמואל ויצטום – מהנדס העיר, מאיר עטיה – מנהל בית הספר יזרעאל, אברהם שולסטר – מהנדס העיר, עו”ד גדעון לשם – היועץ המשפטי של העירייה, יוסף צדוק – סגן ראש העיר, מיכאל ניצני – מזכיר העיר. לגבי מי מהם שיוחלט לקרוא רחוב על שמו, אשמח לרכז חומר ביוגרפי”, הוסיף עו”ד אמיר וציין גם כי הוא מציע לקרוא רחוב גם על שמו של המהנדס פליקס בן ציון, תושב העיר, אשר בימי מלחמת העצמאות יצר תותח מאולתר להגנת העיר ותכנן אמצעי מגן להגנתה. יצוין כי המהנדס, פליקס בן ציון, היה כמו ביטאון בימי טרום עפולה, כך נכתב אודותיו: ”בפרוץ מאורעות 1936 הייתה עפולה מפוזרת ומעוטת אוכלוסים והיה מחסור בנשק. ההגנה והשמירה בלילות עליה היו איפוא קשות מאוד והצריכו כוחות אדם רבים. קשיים אלו הניעו את המהנדס בן ציון פליקס לחשוב, כיצד לחסוך בכוחות אדם לשמירה בלילות. הוא הציע לבנות סביב למקום גדר נמוכה בגובה של 20-25 ס”מ ולהציב לארכה ברווחים של 20 מ’ עמודים מגובה זה. בנגוע אדם בחוטי הגדר נדלק פנס בעמוד הסמוך ואורו היה נראה רק בעמדת ההגנה. בראשות השומר את אור הפנס יכול לקבוע את מקום המתקיפים ולהזעיק עזרה. הניסיון עלה יפה ונבנו גדרות במקומות התורפה. מכון המים אובטח על ידי פנס מיוחד, שנדלק בעת נגיעה בדלתו. לימים היה קושי רב בהשגת זרקורים להארה בלילות, המהנדס בן ציון בנה זרקורים שהופעלו מתוך העמדות על ידי זרם חשמלי ממצברים ‘טיפוס קאלה’ שהותקנו על ידו. המהנדס בן ציון יצר במעבדתו הפרימיטיבית פצצות גז מכלור בבקבוקי גזוז. ניסיון השימוש בהן עלה יפה, אך אנשי ”ההגנה” התנגדו בכל תוקף להשתמש בהם מטעמים הומניטאריים. עוד נודע כי בתחילת מלחמת השחרור, כשהיינו צפויים להתקפות אוויריות, ונשק מגן לא היה בידינו, הציע המהנדס בן ציון שימוש בענני צבע להסוואת המקום. ניסיונות מספר בכיוון זה עלו יפה, אך לא היו לנו האמצעים הכספיים לביצוע שימושי של התכנית.
עת עמדנו מול האובים המצוידים במכוניות משוריינות ובטנקים, ונשק הגנה אנטי טנקי לא היה לנו, תכנן המהנדס בן ציון תותח מייצור עצמי. תותח זה יכול לפעול ככלי אנטי טנקי, כשמטעינים אותו בפגזים מיוחדים, או כנשק נגד המון מסתער, אשר בירייה אחת יפגע בעשרות אנשים. התותח הותקן במקום. כן התחיל המהנדס בן ציון לבנות מכשיר אנטי טנקי בדומה לפיאט, אשר איש אחד יכול לפעול בו כברובה והוא נטען מעצמו לאחר הירייה הראשונה. המהנדס לא השלים את המצאתו האחרונה, כי בינתיים הוכרעו מדינות ערב, ולא היה עוד צורך להשתמש בהמצאות מתוצרת המקום”.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.