בפרשה שלנו מתריע משה בפני פרעה: אם לא תשלח את בנ”י ישלח ה’ ארבה שיאכל ‘את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד’ (י’ ה’). מה נשאר מהברד? בסוף הפרשה שעברה נהפכת התורה לפתע ל’ספר בוטניקה’: ‘והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול. והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה’ (ט’ ל”א ל”ב). מה שעוד יותר מוזר הוא ש’שיעור טבע’ זה הוא באמצע דברי משה לפרעה. מדוע? ראיתי פירוש יפה לזה בספרו הנפלא של הרב חנוך ארנטרוי ‘קמץ המנחה’. זוהי תוכחה נסתרת לפרעה. אם ימשיך להיות עקשן וכדברי משה אליו (ל’): ‘ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראון מפני ה’…’ – גורלו יהיה כפשתה והשעורה הזקופות שנשברו מהברד. אך אם יכופף ראשו מפני ה’ – ינצל כמו החיטה והכוסמת שהיו גמישות. רק לאחר תוכחה סמויה זו שהיא לפעמים המועילה ביותר – יוצא משה מעם פרעה (ל”ג). שבת שלום.

עודד קורן הוא סופר ילדים/נוער בהוצאת סטימצקי.
בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.