• 5
    Shares

180 שנה להולדת ”החפץ חיים”, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין. מי שהנגיש לעולם היהודי את חשיבות וערך ניקיון הפה, שמירת הלשון ואבק לשון הרע. כמה אור, כמה טוב, כמה נקיות הדעת, המחשבה והפה, נקיות עולמית הביאה בשורת שמירת הלשון.
בתורה נכתב איסור לשון הרע בבירור, כמו ”לא תרצח”, ”לא תחמוד” ו ”אנוכי ה”’, אלא שמשום מה, ”לא תלך רכיל בעמך” נותר בגדר המלצה או משימת חיים מאתגרת ולא פשוטה. עוד טרם הרשתות החברתיות, האינטרנט, הטלוויזיה והרדיו, דברו בני האדם משחר האנושות, לשון הרע, הטילו דופי, הוציאו שם רע, תופעה זו אינה מולדת אלא נרכשת. ”החפץ חיים”, אשר תמונתו, מסתובב בעגלתו עם ספרו בין כפרים ועיירות, מתבוסס בשלג ובבוץ, צמא למים בימי השרב, עומדת לנגד עיניי. היה לו חלום, לתקן את העולם, לעמוד בשער כנביאי ישראל ולהתריע אל תדבר לשון הרע.
המהפכה העצומה שחולל ”החפץ חיים” היא בעיקר הנגשת מצווה חשובה זו והפיכתה מאות כתובה מתה, מפסוקי מקרא, לדרך חיים. תארו לכם עולם ללא לשון הרע, כמה טוב היה, כמה שעמום שהיה מופנה ליצירה, בנייה, עשייה אחרת, ”החפץ חיים” מבקש מאתנו רק דבר אחד, לחשוב, להרהר, לבחון שוב ושוב אם למה שנוציא מפינו יש ערך ממשי, אם הדברים שיצאו לחלל העולם יוסיפו מדון, ריב, מלחמה, שנאה, עיקום אף, הרמת גבה. אם כן, מוטב שלא יאמרו.
180 שנה להולדת אדם אחד, חלום אחד ומלחמה סיזיפית שנדמה כי לא תיגמר לעולם.

”החפץ חיים”, מחולל בשורת הנגשת המהפכה של שמירת הלשון. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.