• 48
    Shares

”סוף העולם”, ”רעידת אדמה”, ”טלטלה עזה”, ”מה שהיה עד כה לא יהיה עוד”. הלם, תדהמה, סערה וגייסו עוד מילים דרמטיות, כדי לתאר את מה שהתחיל בגניבת המכשיר הסלולארי של עו”ד אפי נווה, ראש לשכת עורכי הדין בישראל ,חדירה לפרטיותו, הכול כחוק, אבל מצחין ברמה שגינת כלבים אחרי ארוחה דשנה נדמית כבושם משובח.
הכינו אותנו מיטב הפרשנים, מיטב המשפטנים, מיטב בעלי אינטרסים מימין ומשמאל לגרוע מכל. יצרו תחושת סוף העולם שמאלה או ימינה, תלוי מי ומי בדוברים. ואז, אט אט יוצא האוויר החם מהבלון שעמד לפני רגע להתפקע. אט, אט, האוקטבות יורדות, הדציבלים מפנים מקומם לאנשים מעמיקים יותר, אנשים שלא הכותרות, או חרושת השמועות שנפוצה, מנחה אותם. ומפרשה שאמורה הייתה להרעיד את אמות הסיפים, ואף באקט של פאניקה מסוימת, גרמה לעו”ד נווה לפרוש מהלשכה, מתחוור שאכן טוב עשה במישור הציבורי-מוסרי, שהתפטר, אך כבר ברגע בו שחרר השופט את עו”ד נווה למעצר בית, היה ברור שהראיות לא מחזיקות מים, הראיות ”היצוקות בטון” לא מספיקות ולכל היותר, ואל יהי הדבר קל בעינכם, התנהגותו המוסרית ראויה לגינוי, והיא אכן ראויה לגינוי. הציבור מוזמן להיכנס לחדר התאוששות מהדי פיצוצי הדרמה וההיסטריה. בפעם הבאה כשיגיעו לעולמנו שמועות שהפכו לעובדות שהפכו לפרשנות, שחזרו לגודלן הטבעי, אל תמהרו לרדת למקלט הגרעיני. תזכרו את פרשת אפי נווה.

עו”ד אפי נווה. ההר יוליד עכבר?

רעידת אדמה? ריכטר מתפקע מצחוק. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.