זכותן למחות, זכות השרה להקשיב, חובתם לכבד את הפרס גם אם מי שמקבל אותו הוא לא בדיוק כוס התה שלהם. כשמדברים על הידרדרות בחופש הביטוי, מתכוונים גם למדרון החלקלק. יהונתן גפן הוא יוצר נחשב מאוד, אפשר לשנוא, אפשר לאהוב, ברם אי אפשר להתעלם, גפן תרם שכיות וחמדה, יצירות מופת, נכסי צאן ברזל לתרבות הישראלית. ועדת הפרס במשרד החינוך מצאה את יהונתן גפן ראוי לקבל פרס מפעל חיים על תוצרי התרבות האיכותיים שהביא לעולם. משפחות שכולות החלו בקמפיין ציבורי וכן אישי מול שרת התרבות מירי רגב, לבטל את הענקת הפרס, העילה, הזדהותו של גפן עם המחבלת הפוטוגנית עהאד תמימי, מחבלת ששמה לה למטרה להשפיל ולבזות את חיילי צה”ל, לסטור להם ולא בעדינות ולהותירם בהשפלתם הרבה. גפן גם גרם להתמרמרות בקרב הורי חללי צה”ל כאשר פרסם תמונה שלו עם חולצה ובה הכיתוב המתריס: ”כל מה שמחבל מתאבד צריך זה חיבוק”. שרת התרבות סתמה את אפה מדבריו ומשרדה הגיב כי אינו מתערב בהחלטת ועדת הפרס.
טוב עשתה שרת התרבות, טוב עשתה ועדת הפרס וטוב עשו ההורים השכולים, במדינה דמוקרטית כמו מדינת ישראל, מותר להביע דעה, גם אם אינה כוס התה שלך, מותר להקים קול זעקה. באיראן נעצרו 7,000 עיתונאים ואנשי תקשורת, בטורקיה נעצרים ונעלמים אלפי אנשי תקשורת, בסוריה יורים בהם, בסעודיה חותכים אותם ככבש, במצרים כולאים לשנה מגיש שראיין הומוסקסואל. מדינת ישראל יכולה, חייבת וצריכה להכיל את האחר, יהיה מימין או משמאל, יהיה מי שיהיה, חוסנה של מדינה נמדד גם ביכולת שלה להתמודד עם מנעד דעות.

יהונתן גפן: על אף המחאה, ראוי ביותר לקבלת הפרס. צילום: ויקיפדיה

שרת התרבות מירי רגב בחרה שלא להתערב. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.