• 48
    Shares

74 שנים לשחרור גטו ורשה, הזיכרון נצרב בעוצמה בתודעה, מי שהיה בפלנטה האחרת לעולם ישמע את זעקות הנאנקים, יראה את פרצופי הרעבים, כאב המעונים, מראות הנטבחים, מי שהיה שם, לפני 74 שנים, לעולם לא יחוש שהזמן ריפא משהו, אצלו הזמן עצר מלכת, 74 שנים והדור הולך ופוחת, עוד מעט האודים המוצלים ששרדו את זוועות האנושות יהיו זיכרון רחוק. אך אנו כאן כולנו בני דור שני, שלישי, רביעי, עד סוף כל הדורות, ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילוניים, עולים וותיקים, כולנו כאן כדי לשמר את הזיכרון, להנכיח את השואה, לתקף בכל פעם מחדש את מעמדה הלאומי והבינלאומי.
74 שנים, יום השואה הבינלאומי, כמאה אלף ניצולים עדיין חיים עימנו היום, והם כלים, והם מתמעטים והם הולכים. מצוות השעה היא לתעד, מכל זווית אפשרית את הניצולים האחרונים, לצלם, לשמוע בקול, לראות בעיניים את אימי הזוועה, את אימי השואה הנוראה למען ידע דור אחרון כי הייתה שואה והיא נעשתה על ידי בני אדם.
למען ידע הדור הבא והבאים אחריו שלא תהיה תכלה למבקשים להשמיד עם, לשונאים, לרוצחים ולטובחים.

74 שנים אחרי והשואה חזקה מתמיד, היא כאן כדי להישאר.

משורה משחרר רק המוות, הזיכרון לא יעלם, אולי יתעמעם, תפקידנו לשמרו לדורות הבאים צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.