• 48
    Shares

ביום בו נעקרו יהודי גוש קטיף מביתם רוב עם ישראל היה טרוד בהכל חוץ מהגירוש.

ביום שני, ציינו בחלק מבתי הספר, בעיקר הממלכתיים דתיים, את ציון יום השנה ה14 להתנתקות, גירוש, עקירת יהודי גוש קטיף מבתיהם. הניסיון להחדיר יום זה לקונצנזוס, לפחות בעת הזו כשל, מרבית בתי הספר התיכוניים העסוקים בהכנות לבגרות חורף, אינם מציינים יום זה, בתי ספר ממלכתיים אינם מחוברים ואלו הנותרים מציינים יום זה לפי חוזר מנכ”ל משרד החינוך. השנה הוכנסו חידושים כדי להעלות את הנושא, תחרות בית ספרית נושאת פרסים. במקום הראשון מקרן לבית הספר, במקום השני בידורית ובמקום השלישי בידורית אבל קטנה יותר.

14 שנים והעם היהודי בישראל לא יצא לקרב על חיי מתיישבי גוף קטיף. ראה את העקירה בטלוויזיה, כאב מי שכאב, דמע מי שדמע ועבר לתוכנית בידור אחרת. העם לא היה מחובר לאחיו בגוש קטיף. רובו לא הניע את רכבו והגיע לעמוד לצדי המגורשים, רובו המכריע עמד מנגד, והם יצאו מבתיהם, נעקרים, עקורים בכאב, והדחפורים הרסו הכל מכל וכל, בית הכנסת שנותר הוצת בו בלילה לקול שמחת השונאים, ככה נראית מציאות, ככה נראה עם שבחר לא להצטרף לכאב ולמנוע את הטרגדיה.

ביום בו נעקרו יהודי גוש קטיף מביתם הייתי בהכנות אחרונות לחגיגת בר המצווה של בני בכורי, בין לבין התלבטנו האם לנסוע ,כמו אז, בהריסת ימית, בזמן בו הייתי שמיניסט, לעזוב הכל ולעמוד שכם אל שכם עם אחיי הכואבים, מגיני חבל ארץ שהפך לארץ הטילים והשנאה. ביום בו עקרו את יהודי גוש קטיף בחרנו בבר המצווה והותרנו את אחינו לבדם, חשופים בצריח.

התחושה הייתה קשה, השבר גדול מנשוא, מי שלא התנחלו בלבבות, ראוי שיתנחלו בזיכרון הקולקטיבי. חובה להפקיע את זיכרון גוש קטיף מידי סקטור מסוים כזה או אחר, חובה להבהיר, העקירה הברוטאלית, האנטי דמוקרטית, הייתה צריכה להרעיד עם שלם שיעמוד לצד אחיו העקורים, הזיכרון חייב להישמר, להתחדד, הנרטיב של העקירה הוא מהעוולות הקשות שחווה עם ישראל ששב לארצו מגלות ארוכה, וככזה ראוי לו להתנחל בלבבות כחלק מהערבות ההדדית.

חורבות גוש קטיף. צילומים: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.