• 48
    Shares

בקריאה ראשונה המאמר כולו נקרא כהזיה מטורללת של איש מפלנטה אחרת, בקריאה שנייה זה כבר נשמע הגיוני משהו אבל עדיין תלוש ולא מחובר. בקריאה שלישית, כן, עבורכם קוראים יקרים קראתי שלש פעמים, ואז נפל האסימון שוב המשיחים והחכמים, עם תארי אקדמיה, שוחים נגד הזרם. שיהיה ברור, במשרדי מעל לראשי כתוב מאמרו של מושט ארצישראלי: ”רק דגים מתים שוחים עם הזרם”, אני בעד לשחות נגד הזרם אך לא בתעלות בהן כבר לא ניתן לראות את הזרם בשל אודם הדם. מאמר ארוך ומנומק היטב התפרסם ב”עיתון של המדינה” על אפשרות עסקת, חלקים מהגולן תמורת נסיגה איראנית מסוריה. הכל היה כתוב שם באופן לוגי, הגיוני, ניתוח מעמיק, כמעט משכנע. יש את הנותנים התמידיים שהם עם ישראל ויש את המקבלים התמידיים שהם פלשתינאים, חמאס, חיזבאללה, מצרים, ירדן, מן משוואה כזו, לא הגיונית בעליל. ההדדיות באה לידי ביטוי רק בשוק ”תן – תן”, אין כאן ”תן – קח”, חד סטרי. כאילו ושמענו פעמי משיח, משק כנפי המלאכים הלבנים, כמעט וכיתתנו חרבותנו לאיתים וטילנו למזמרות. פרסי נובל חולקו, אלפי יהודים נרצחו בכל רחבי המולדת, אוטובוסים היו לאנדרטאות, אבל השלום הנכסף הגיע . כאילו לא די היה לנו בסאת הדם ששילמנו, הגיעה ההתנתקות , עשרת אלפים יהודים גורשו מחבל ארץ פורח, חממות לא הוקמו, מפעלים לא נבנו, טילים, טילים, טילים, מנהרות, שנאה, זעם וכיבוש . הפעם המגרש לא קיבל מדליית נובל אבל קיבל איתרוג. בלון הניסיון האווילי משהו, המטריד משהו נזרק כבלון תבערה, רק שהפעם יש לקוות שיהיו מי שיירטו אותו באוויר, עם רוצח כאסד לא עושים עסקים, עם איראנים שמבקשים למחקנו מעל פני האדמה לא עושים עסקים. עם רוסים שאיש לא יודע לאן פניהם מועדות לא גוזרים סרטים. הגולן שכמעט ונמסר בהסכמי הזיה כאלה ואחרים על ידי יצחק רבין, אהוד ברק ובנימין נתניהו, חייב להישאר כחלק ממדינת ישראל. שלב ההזיה חלף הלך לו, האומנם?

הגולן: דיבורים הזויים על החזרתו לרוצח ההמונים הסורי. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.