• 48
    Shares

זו הייתה המחלה היחידה שלא היה לה, לא שם, לא תואר, לא כינוי, רק מילה אחת, המחלה. החשש מהמחלה היה כל כך עצום עד כי היו רבים שלא העזו להגות את המילה המאפיינת את המחלה. ברם, בקללות, במריבות בשכונה עלתה ”המחלה” לדרגת קללה דמונית משהו. סרטן בראש, בלב, ואפילו את מקבילתה בשפה הצרפתית ידע כל ילד ”לברך”: ”יבוא לך קונסר”.
2019 למחלה יש שם, סרטן, לסוגיו השונים, יש טיפול, יש קבוצות תמיכה, יש אגודה. הסרטן מפיל חללים רבים בעולם כולו, ברם בשבת 2019 ישנה בשורה מסוימת . מספר הגברים החולים בירידה. מספר הנשים נשאר במצבו. זו ללא ספק בשורה משמחת באופן כללי אך באופן הפרטי נותר החולה, נותרה החולה בכאבם, בייסוריהם, עבורם זה מעט מידי ומאוחר מידי.
תקציבי ענק עומדים לרשות חוקרים בעולם כולו, לפתור את חידת המוות הבלתי פוסקת, מיטב המוחות האנושיים פועלים למצוא מזור. יש התחלות, יש ניצנים, אך המוות עדיין מכה בחלונות בתים רבים.
דרך ארוכה נעשתה מאז שהמחלה הפכה למחלת הסרטן, שהתמיכה היא ממשית, תרופות להקלת הכאב וההתמודדות, אך הדרך הארוכה הזו, ארוכה מאוד, עדיין. בינתיים נעטוף את חולי הסרטן, את בני משפחותיהם, את יקיריהם, נחבק באהבה וביחד נתפלל שהמסע הארוך למציאת התרופה לא ייפסק לעולם.

מחלת הסרטן. מסע שהחל בשם תואר ונמשך בקבוצת תמיכה.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.