בדיוק בשעה ארבע אחה”צ, לאחר ארוחת צהריים, תראו אותם במשך שעתיים דוהרים בדבוקות ברחבי עפולה, ממתחם פלאפל למתחם שווארמה, נושמים, נושפים, מוציאים שנקל וקונים עוד מנה, עוד שווארמה, עוד שתייה, בולסים, מאביסים עצמם לדעת, אוכלים עד כדי התבהמות.

כמו בסיפורי הזוועה, יש להם שעתיים לאכול כפי יכולתם, לבלוע, להקיא, לנגב, שוב לאכול, אין כמו לאכול בדבוקות, בקבוצות, לשאוף כדורי פלאפל לקנח עם טחינה באף ו”ללגום” לאפת שווארמה. אכול ושתה כי מחר נהיה רעבים.

מועצת התלמידים של כפר הנוער ויצ”ו ניר העמק יזמה רעיון מבורך, העלאת נושא מצוקת המזון בקרב ילדי ישראל, אלא, שלא הדיונים, המחשבות, התובנות, איך להתמודד עם הבעיה, המורכבות, הקושי באופן רציני, יסודי ומעמיק.  במקום זה, זו שנה חמישית, שהחבורה היקרה הזו מובילה לריאליטי בן שעתיים, תמונת ידו הקפוצה של הילד הרעב המשוות למזלגות תחת הכותרת המשמעותית: ”יום ללא רעב”, כשגם היא אינה מדויקת בלשון המעטה מאחר ומדובר בשעתיים בלבד בהן אפשר לקנות מזון רחוב בשני שקלים בין השעות ארבע עד שש.

לפשוט יד ולקבל למשך שעתיים מזלג בשנקל.

בכל שנה אני מתריע על התופעה המכוערת של ההתבהמות הילדית, על גדודי הנערים והנערות שקיבלו גושפנקא להתבהם, לבלוס ללא רחם, ומי ומי בבאים? אף ילד רעב לא בבאים. בדוק.
הריאליטי הזול הזה מצטרף לאווירת השטחיות, הרדידות, הזבנג וגמרנו. לו אני מנהל הכפר, הייתי מזמן את חברי מועצת החניכים שיש להם בוודאי כוונות טובות, מעמיק עימם את משמעות ”יום ללא רעב” או ”שעתיים של אכילה בהמית בזיל הזול”, ההקאה עליכם. בוחן דרך יותר רצינית, יסודית, תובנית, למנוע את החרפה הזו.
הייתי מציב תהליכים כמו: מיפוי ילדים רעבים, אם ישנם, בעפולה. איתור ופעילות שנתית בנושא ביטחון תזונתי לילדים אלו. יצירת קשר שלא רק על בסיס חומרי אלא גם רוחני. הייתי מתייחס אליהם לא כאל מספר, תמונה בעיתון וכתבה של ”כיפק היי”, אלא כאל בני אדם המצויים בקושי ואני כאן כדי לסייע. עדיין לא מאוחר.

הכרזות המבישות והמביכות, ריאליטי של רעב. צילום: פייסבוק

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.