בין כל הימים המיוחדים ברמה הארצית, העולמית, יום ”הארי פוטר”, ”יום מילה טובה”, ”יום פרדי קרוגר”, אני אוהב יום אחד ומיוחד, יום הפיצה הבינלאומי, אשר חל בשבת האחרונה.
יש משהו שמח בפיצה, רכה, קריספית, רטובה, עם זיתים, אנשובי, בצל, תירס, גבינה בולגרית, מוצרלה, קממבר, חלומי, תבנית קטנה, תבנית גדולה והמונמון קטשופ.
פעוטות אוכלים אותה בהנאה והקטשופ נמרח על הסינור שלהם, קשישות חסרות שיניים אוכלות אותה בהנאה וברכות, נערים לפני בגרות מזמינים לכיתה מגשים, חיילים במוצב בודד מתענגים בין שמירה לגירוז הטנק, אפילו פלפולי ההלכה מרתקים אותי ביחס לפיצה, נטילת ידיים וברכת מזון או שמא רק ברכת מזונות. ומעל לכל הפיצה, בימים אלו, ימי בחירות ופוליטיקה מזכירה לי מועמדים.
כאלה המצטיירים כקשוחים ולאחר הסרת הקטשופ מתגלים כרכים ביותר, את אלה שזקוקים לעוגנים, קישוטים כמו זיתים, אנשובי, בצל ובלעדיהם הם פיצה סתמית לא מעניינת. הפיצה מזכירה לי מפלגות קטנות וגדולות, רחבות וצרות, בעלי טעמים כאלה ואחרים, בעלי יכולת השפעה לא לפי גודלה. יש גם סוגי אריזות שונות לפיצות, קופסאות שובבות, עליזות, רציניות, אל מול קופסאות אפורות, משעממות.
ביום הפיצה הבינלאומי בין ביס לביס, בין משולש למשולש אתענג על הרגע בו נכון לחבר בין פוליטיקאים לפוליטיקה למעדן הבצקי רווי הטעמים. יום פיצה בינלאומי שמח.

יום הפיצה הבינלאומי: מה בין קטשופ לפוליטיקאי, בין אנשובי להנהגה. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.