• 48
    Shares

פעם, מאחורי ראשו של פוליטיקאי בכיר התנוססה כרזה: ”היום כבר לא כדאי למות למען האידיאולוגיה, כי עד שאתה מת האידיאולוגיה מתחלפת”.
מר”צ ערכה פריימריס ראשונים, 21 אלף חבריה היו אמורים לצאת להצביע ולהשפיע על אופי הרשימה, חגיגה דמוקרטית בקטנה. 85 אחוזי הצבעה .

על פי חלק גדול מהסקרים תנועת מר”צ לא תעבור את אחוז החסימה ואם תעבור זה יהיה ”על הקשקש”, כמאמר העם. אני כותב מאמר זה עוד טרם שנודעו התוצאות כי מר”ץ היא בשר מבשרה של הדמוקרטיה הישראלית, היא תנועה עם מסורת, עם אידיאלים, עם ערכים, עם אידיאולוגיה. בניגוד לאותו פוליטיקאי, במר”צ האידיאולוגיה לא מתחלפת חדשות לבקרים, ואולי זה סוד כוחה וקסמה וסוד בעירתה.

תקוותי כי מר”ץ לא תיעלם מהמפה הפוליטית, מהשיח הפוליטי, קול מר”ץ הוא קול חשוב, קול משמעותי, הוא מראה לקולות אחרים, הוא פרצופה של המדינה בטוב וברע.

מר”צ כמפלגת שמאל ציונית היא חלק מהפאזל שבלעדיו הפאזל חסר. במר”צ נבחרו לרשימה לפני הסדר הבא: ראשונה,תמר זנדברג שני, אילן גילאון, שלישית מיכל רוזין, רביעיעיסאוי פרייג’ .

י

וסי שריד, גומס, זהבה גלאון, שולמית אלוני, אנשי האמת של מר”צ. צילום: ויקיפידיה

הנבחרים.
האם המייסדת .שולמית אלוני ונכדיה.צילום:ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.