• 48
    Shares

בפרשת משפטים נצטווינו: ‘ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות…’ (כ”ג י”ב). ממה נשבות? ננוח ולא נעשה דבר? בדיבר השבת בפרשת יתרו מופיע חילוק בין עבודה למלאכה: ‘ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי…לא תעשה כל מלאכה…’ (כ’ ט’-י’). כלומר: במהלך השבוע אנו עושים מלאכה ועבודה יחד. אך בשבת – רק המלאכה אסורה, לא העבודה. מה ההבדל? מלאכה היא יצירה – מלאכת מחשבת, בעוד עבודה בעיקרה היא פיזית ולא נדרשת לה הרבה מחשבה. ה’ יצר את העולם ללא שום מאמץ באמירה בלבד. ‘הוא אמר ויהי’ נאמר בתהילים (ל”ג ט’). מיצירה/מלאכה זו שבת ביום השביעי. לכן אנו, כזכר למעשה בראשית לא יוצרים אפילו דבר קטן כמו להדליק אור למרות שזה ‘קלי קלות’. אבל עבודה לצורך שבת, למשל: להזיז שולחן כבד בשביל הארוחה – מותר בלי בעיה. שבת שלום.

עודד קורן הוא סופר ילדים/נוער בהוצאת סטימצקי. בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.