לפני שנים אחדות, כשפגשתי בבית הכנסת את משה שפיצר ז”ל, חמה של ציפי ליבני, אביו של אישה נפתלי, שאלתי אותו, איך זה לארח שרת חוץ לשבת בבית הקטן בעפולה?

תשובתו הפתיעה אותי, “היא מקסימה”, אמר וזה לא הפתיע, “תמיד מפנה את הכלים מהשולחן וגם שוטפת את הכלים”.

מי שהייתה כמעט שלש פעמים ראשת ממשלה, אשר בשל עקרונותיה עליהם עמדה כסלע איתן, נגעה ברום הפירמידה ולא הצליחה לשבת על הכסא. היא הייתה מ”מ ראש הממשלה, שרת משפטים, שרת חוץ, יו”ר אופוזיציה, לוחמנית, דעתנית, מאמינה במו”מ שלא נגמר, בעלת נוכחות.

ולמרות כל זאת, מה גרם לציפי ליבני המדינאית, לפרוש מהעשייה הציבורית, כך היא בוחרת להציג את עצמה, לא חלילה פוליטיקאית, מדינאית.

מדינת ישראל נדמה הייתה קטנה עליה, היא הרי מתהלכת בטרקליני שועי עולם, מינימום נשיאים וראשי ממשלות. ציפי ליבני היא האישה שטסה השבוע לוועידת מינכן לביטחון עולמי, לא פחות. הצטלמה שם עם מחליפתה של אנגלה מרקל נשיאת גרמניה, אנגרט קומה – קרנבאואר. במקום להביט לאחור ולגלות שהיא מדינאית, מפקדת, מובילה, רק שאין איש מאחוריה, ”זהות” של משה פייגלין, ”עוצמה לישראל” של איתמר בן גביר עוקפים אותה ברוב הסקרים, היא מדשדשת בסוף, הרחק, הרחק, מאחוז החסימה.

ליבני, ברגע של התעשתות הגיונית, מודיעה על פרישה זמנית מהחיים הפוליטיים, רגעים אחדים אחרי שהצטלמה עם שר החוץ העומאני, מדינאית. היוהרה, הזלזול, ההתנשאות, המבט מלמעלה, אי היכולת להתחבר, באופן מכובד, הכוחניות במעטפת המדינאית, היחס המתנשא היו בעוכריה. ציפי ליבני יורדת מהבמה באופן מביך במיוחד, הליכודניקית, שחברה לקדימה, שהקימה את התנועה, שהתחברה לעבודה – המחנה הציוני, שהודחה בבושת פנים ע”י גבאי, נותרה בלי בית.

כדי לחזור, ראוי לה לציפי ליבני לבנות את היסודות, לחזק אותם, ענווה, צניעות, קבלה, ושוב לחזור לגלגל של הפוליטיקאית, לא מדינאית, פוליטיקאית.

ציפי ליבני נגעה שלש פעמים בכס ראש הממשלה. לבנות ולחזור מחדש. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.