• 48
    Shares

בית הדין הרבני הכיר בגיור, משרד הפנים דורש מסמכים מוכיחים

שלשת שופטי בית המשפט העליון דחו את עתירתם של מבקשי מעמד חוקי בישראל, אשר עברו גיור באוקראינה ונדחו על ידי משרד הפנים רשות מנהל האוכלוסין בעפולה. בפסק דין מנומק החליטו השופטים להעניק לפנים משורת הדין לעותרת שהות אחרונה של 60 יום בישראל לצורך המצאת המסמכים.

העותרת מבקשת מזה זמן רב לקבל מעמד חוקי בישראל. לשם כך פנתה לשלשה אפיקים: בקשה לקבלת מעמד עולה לפי חוק השבות, המסתמכת על גיור שעברה באוקראינה, בקשה למעמד לפי נוהל ”הורה קשיש” ולאחרונה , בקשה לרישיון שהייה מטעמים הומניטאריים. בעבר סורבה בקשתה לפי נוהל הורה קשיש לנוכח טענת זיוף מסמכים וסורבה בקשתה על סמך טענת הגיור, בשל היעדר מסמכים מתאימים. העותרת הגישה על כך עתירה לבית משפט העליון, ולאחר דיון נמחקה העתירה, תוך שבית המשפט ציין כי העותרת רשאית להגיש בקשה על בסיס הומניטארי, וכן ”לחדש את בקשתה לעניין גיור, תוך הידרשות לכל הרכיבים המנויים בתגובת משרד הפנים, אשר דרש לקבל לידיו רשימת מסמכים נדרשים לשם הכרה בגיור ובכללם ”תצהיר מפורט של העותרת על הליך הלימודים והגיור, תצהיר מפורט מהרב המכין לגיור על הליך הלימודים והגיור, תצהיר מפורט מהרב המגייר על הליך הלימודים והגיור והסבר לקשר בין הרב המכין לגיור לבין בית הדין המגייר, תצהיר על השתייכות לקהילה יהודית לאחר הגיור בארץ, היות ומיד לאחר הגיור נכנסה לישראל ללא השתייכות לקהילה יהודית בחו”ל”.
העותרת מכוונת את עתירתה להחלטתה בעניין המסמכים הדרושים לביסוס טענת הגיור. זאת, משום שמספר ימים לאחר מתן החלטה זו, ניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה אישור על דבר תוקפו של הגיור שעברה העותרת. מסמך זה, שכותרתו ‘אישור גיור’, ניתן על ידי מותב תלתא של בית הדין, ובו מאשר בית הדין כי העותרת ”התגיירה ביום חמישי ה’ כסלו תשע”ב וקיבלה עליה עול מצוות וטבלה לשם גרות בפני שלשה בבית הדין הרבני באוקראינה בראשות הרב יוסף חנוך בורדבקר שליט”א. מברור שערך בית הדין נמצא כי בית הדין הינו מוכר ברבנות הראשית. לאור האמור בית הדין מאשר את גיור המבקשת ומעתה ראויה היא לחסות תחת כנפי השכינה והכל שריר וקיים”.
ב”כ העותרת המציא מסמך זה לידי משרד הפנים, אולם זה סרב לסטות מהחלטתו הקודמת. בהחלטתו נאמר כי מאחר ולא צורפו המסמכים הנדרשים במסגרת בקשה זו כמפוטר לעיל בפסק הדין בבג”ץ, ב”כ העותרת השיג על החלטה זו במכתב נוסף. ומשרד הפנים ראה בו כערר על ההחלטה. על החלטות אחרונות אלו מוסבת עיקרה של העתירה בה נטען כי בהחלטות אלו מסמיך עצמו משרד הפנים, הלכה למעשה, להתערב בפסק דין של בית הדין הרבני ולערער על יהדותה של העותרת. בית הדין הרבני הוא האוטוריטה המוסמכת לדון ביהדותה של העותרת ולאשר את תוקפו של הליך גיור שעברה בחו”ל. מעת שעה כן, אין עוד נפקות לדרישת המסמכים העיקשת בה נתלה משרד הפנים בסרבו להעניק לעותרת מעמד מכוח חוק השבות. מדובר במסמכים שתכליתם אינה אלא לסרבל את ההליך המנהלי ולמשוך את העיתים. מהתנהלות משרד הפנים עולה כי אין בכוונתו לבחון באופן ענייני את בקשות העותרת, וכי הוא מוצא אמתלאות שונות לסרב לבקשותיה. מנגד לפני עמדת משרד הפנים, כפי שבאה לידי ביטוי בתגובתו לבקשה לצו ביניים, אין פגם בהחלטתו שלא להסתמך על אישור הגיור של הבית הדין הרבני ולהמשיך לדרוש את המסמכים שנדרשו מעיקרא. רשימת המסמכים המבוקשת נדרשה מן העותרת עוד במסגרת ההליכים בבג”ץ ודרישה זו עוגנה בפסק הדין. מטרתם של מסמכים אלו היא לבחון את הליך הגיור ולוודא שלא נעשה ניצול לרעה של ההליך לצרכי קבלת מעמד בישראל. למשרד הפנים אינדיקציות המצביעות על חשש מפני ניצול שכזה ומכאן חשיבות הבדיקה. ברם, בפרק הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין הקודם, לא המציאה העותרת אף לא אחד מן המסמכים הללו. באשר לאישור הגיור שניתן בבית הדין הרבני, הרי שלעמדת משרד הפנים נעדר מסמך זה משקל משמעותי לצורך בחינת שאלת כנות הגיור בהקשר של מעמד לפי חוק השבות. זאת, מפני שהסמכות לבחינת כנות הליך הגיור לצורך קבלת מעמד מוקנית למשרד הפנים והוא אינו רשאי להתפרק מסמכותו ומאחריותו בהסתמך על החלטה של גורם אחר, הממלא תפקיד ציבורי אחר ואשר אינו פועל בהקשר של זכאות למעמד לפני חוק השבות. זאת ועוד, המסמך שהוצג אינו מפרט מה היה טיב ההליך שהתנהל בבית הדין הרבני, אלו ראיות הוצגו לפניו ומה היה טיב הבירור שנעשה. משרד הפנים היה מודע לכך שבית הדין שבו התגיירה העותרת הוא בית דין מוכר ומוכן להניח כי הליך הגיור התקיים בקהילה יהודית מוכרת ולפיכך אין כל חדש במסמך שהוצג ואין הוא מניח את דעת משרד הפנים בכל הנוגע לשאלת כנות הגיור בקשר לחוק השבות. השופטים כאמור דחו את העתירה אך השופט סולברג כתב בפסק הדין: ”טענת העותרת לפיה אם הכיר בית הדין בגיורה, יהא זה בלתי מתקבל על הדעת שמשרד הפנים לא יעניק לה מעמד, שובה את הלב. דא עקא, יש הבדל בין הכרה בגיור במשמעותו ההלכתית, לבין הענקת מעמד מכוחו לפי חוק השבות. אכן, הלכה פסוקה היא כי לעניין חוק השבות יש להכיר בגיור שנעשה בחו”ל במסגרת קהילה יהודית מוכרת אולם, בד בבד יש לוודא כי מדובר בגיור כן, ולא בניצול לרעה של הליך הגיור שכל מטרתו לקבל מעמד חוקי בישראל. כפי שנזדמן לי לציין, המשיב מחויב אפוא לבחון את הגיור שנערך לעותרת וכזאת הוא עושה, באמצעות דרישתו להמציא מסמכים שונים אשר ניתן יהיה באמצעותם לבחון שאלה זו. המשמעות היא שייתכן, מבלי להביע עמדה כמובן, כי הגיור תקף מבחינה הלכתית, אך מניעיו אינם מצדיקים באופן אוטומטי ליתן מכוחו מעמד לפי חוק השבות. זאת ועוד: דרישתו של משרד הפנים להמצאת המסמכים האמורים נקבעה בפסק דין חלוט ומאז ועד עתה לא הגישה העותרת ולו אחד מן המסמכים הללו. מן העבר השני, לטענת משרד הפנים יש בידיו אינדיקציות לכך שהגיור נעשה על מנת לקבל מעמד בישראל. במצב דברים זה, אינני רואה פגם בהחלטת המשיב לעמוד על דרישתו, המעוגנת בפסק דין, לקבלת המסמכים חרף האישור שצורף מבית הדין הרבני” כתב השופט.

צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.