• 48
    Shares

רשמיו של מיקי מלכה ,תורם הכיליה החילוני היחיד משבת הוקרה והערכה,לא נגענו.

שלוש שורות של כסאות אשר הוכנו ע”י המלצרים בחופזה עם צאת השבת החלו להתמלא אט אט באורחי המלון שזה עתה סיימו את תפילת ערבית בחדר האוכל הגדול. כל הנוכחים נערכו לקראת הצילום המסורתי המשותף אשר סיכם אירוח קבוצת אנשים טובים בעלי מכנה משותף אחד לכולם. כולם נפרדו בשנה האחרונה מכליה מגופם והעבירוה לאדם חולה במחלת כליות שאינם מכירים וספק אם היו מכירים באפיזודה אחרת.

הבטתי בהם כשעמדו על כסאות השורה העורפית. חקרתי אותם כאשר התיישבו אחד אחד בשורה האמצעית. הצטרפתי אל האחרונים אשר ישבו בקדמת האולם ממתינים למוצא פיו של צלם אלמוני אשר הגיח מאי שם.

במרכז השורה ישב חתן השמחה, רב שאת מרבית חייו העביר בין כותלי בית המדרש עד שכליותיו בגדו בו והוא נאלץ לחסדי אדם ותרומת כליה אשר הצילה את חייו. הצילה והסיטה את פועלו מהישיבה למפעל חיים אדיר שכל כולו איתור תורמים והצלת חיי אדם באמצעות השתלות כליה אלטרואיסטיות.
צעקות הצלם הסיטו את מחשבותיי. באמצעות בליל צעקות בעברית מתובלת ביידיש כיוון הצלם את הנוכחים, הוריד כובעים וכובעי שטריימל, ריכז את הנשים בצד אחד כדי לצלם תמונת גברים בלבד לתקשורת החרדית ולאחר כמה פעימות צמצם שוחררנו לדרכנו.

הבטתי בהם, ראיתי בעיני חרדים בלבוש קפוטות של שבת. ראיתי תלמידי ישיבות ספרדיים בחליפות שחורות, כובעי בורסלינו וחולצות לבנות. ראיתי המוני כיפות סרוגות ענקיות, חולצות לבנות מופשלות, ציציות מתרוצצות וסנדלי שורש או נעלי בלנדסטון דהויים. חלקם מלווים בנשק M-16 מקוצר וחלקם באקדחים מתבלטים מאחורי הגב. ראיתי נשים בפאות מעוטרות, נשים בכובעים צמודים ועוד נשים בכובעי בובו מהודרים. יכולתי בקלות לחבר בין הגברים לנשים לפי כובעיהן.

נוכחותם המרשימה של המגזר החרדי והחרד”לי בלטה אל מול חסרונו של המגזר החילוני ועוררה בי את השאלה המתבקשת, מדוע בעצם? הנתונים מעידים על כך בבירור: 140 השתלות כליה מתורמים אלטרואיסטים בוצעו השנה, 136 מתוכם היו תורמים דתיים וחרדים. במקביל, רוב מכריע של מקבלי התרומה היו חולים שאינם חרדים, קרי חילונים ואחינו בני המיעוטים.

מעל ל-630 תורמים השיגה עמותת “מתנת חיים” מאז היווסדה לפני עשור. בכל שנה מצטרפים לרשימת הממתינים לתרומת כליה עוד כמאה חולים. חלקם מוותרים על ההמתנה הארוכה ונאלצים לרכוש כליה בחו”ל בסכומי עתק הנלווים לתהליך המורכב דיו. חלקם מקבלים תרומת כליה מן המת, באמצעות אד”י, אמצעי חשוב אולם איכותה פחותה מכליה מן החי.

שוחחתי עם עמיתי התורמים במהלך השבת והגעתי לתובנה ניצחת. הציבור החרדי בכללו רעב וכמהה למעורבות אמיצה ואמיתית עם החברה הישראלית. הגטו החרדי נפרץ, הצעירים משלבים היום לימודי תורה יחד עם לימודי חול ויוצאים אט אט לשוק העבודה. המחסום הגדול ביותר המעיב על השתלבותם הוא סוגיית השירות בצה”ל, וכדי לחפות על מחסום זה הם מחפים על כך בתרומה אחרת, חיונית לא פחות מהשירות הצבאי.

נביט לרגע על מס’ ארגונים: יד שרה, עזר מציון, זק”א, חסדי נעמי, מאיר פנים וכמובן “מתנת חיים”. כולם ארגונים אשר הוקמו ומופעלים ע”י חרדים, לא למען עצמם אלא לכלל הקהילה. היש חיפוי גדול מכך לקהילה אשר עדיין חסומה מנהיגותית ורגשית עם לבישת מדי צה”ל?

מיקי : בואו לתרום

הערת אברך הסבה את תשומת ליבי לדיכוטומיה המחודדת בין הקהילות. “אתם החילונים תומים את יקיריכם לצה”ל, ליחידות קרביות ולסכנת חיים אלטרואיסטית הראויה להערצה ולכבוד. אתם מתגייסים למערכת שתכליתה הוא מוות ואילו אנחנו בוחרים להתגייס למערכות שתכליתן הוא מתן חיים”. נאלמתי לרגע ואז שאלתי בתמימות: “ואם הציבור החילוני ישתלב בעמותות החרדיות, תהיו פתוחים להשתלב בצה”ל?”
חברי, הציבור החילוני: צרו קשר עם “מתנת חיים”. אלף חולים ובני משפחותיהם מחכים לכם, מבטיח לכם סיפוק ערכי ומצפוני גדול מכל מה שחלמתם עליו.”

צילום: פייסבוק מתנת חיים

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.