• 48
    Shares

יום לאחר גיוסה לצה”ל התגלתה מחלת האפילפסיה.

טענות קשות מטיחה תושבת האזור, אמא של חיילת צה”ל (השם המלא שמור במערכת) במערכת הצבאית. יום לאחר גיוסה של הבת לצה”ל, חשה הצעירה ברע והדרמה החלה. ”שלחתי לצבא בת מקסימה, רקדנית שמונה שנים בסטודיו של בארי אבידן, חייכנית, מאושרת, והנה יום לאחר הגיוס” מספרת בדמעות האם “אני מקבלת שבר כלי, הבת שלי מתקשרת אלי מבסיס בדרום ואומרת כי היא סובלת מחום גבוה, פרכוסים, עיניה מתגלגלות לאחור וחברותיה החיילות סיפרו לי לאחר מכן כי הטילה מימיה במדים. עברתי גיהנום אמיתי, מהרגע שהתקשרה אלי בתי ואמרה לי כי היא חשה ברע לא היה לי מנוח, ביקשתי שתלך לרופא הצבאי, המפקד לקח אותה והרופא לא איתר את הבעיה שלה, לא הייתה לי ברירה, הזמנתי מונית, שילמתי 1,600 ש”ח ונסעתי במהירות לבסיס”. האם ממשיכה: “ביקשתי לראות את בתי, לפגוש אותה, לחבק, ללטף אותה אך לא אפשרו לי להיכנס לבסיס, התחננתי שייתנו לי להיכנס לבודקה, היה לי חם נורא, הראש כאב לי, אני בעצמי אשה חולנית עם בעיות לב, אבל הם היו אטומים, צחקו ולגלגו עלי ולא נתנו לי להיכנס לבסיס. התחננתי, ביקשתי: ”תנו לי לראות את בתי” אך זה היה כמו לדבר לקיר”.

לבסוף, מספרת האם: ”בתי נלקחה לרופאה שאבחנה שיש לה אפילפסיה, שלחתי בת בריאה לצבא ויום אחרי אני מקבלת בת חולה, הרופאה נתנה לה הפניה לבית חולים ברזילי, ואמרה כי יפנו את בתי באמבולנס. הרופאה אמרה שאסע איתה באמבולנס לבסוף לא לקחו אותה באמבולנס אלא בסתם רכב צבאי וללא ליווי של איש רפואה, כשבתי מניחה עלי ראשה, מותשת, כואבת ומיוסרת. סיימנו את כל הבדיקות, הנהג הצבאי אמר שיחזור לקחת אותנו, שעה וחצי המתנו לו והוא לא בא, אחרי כן כשהתקשרתי לחמ”ל כמו שנתבקשתי לעשות הם כינו אותי ”חוצפנית” וניתקו את הטלפון בפנים, חשתי נורא. ביקשתי לבסוף לקחת את בתי לאשפוז בעפולה, מקום מגורנו ואכן היא אושפזה בבית חולים ”העמק”. כעת בתי שנמצאת בבית עם גימלים, מרגישה יותר טוב ורוצה לחזור לצבא, אבל זה צבא שמדאיג אותי, אם כך טיפלו באוצר שלי, בילדה היקרה לי מכל, איך אני יכולה לסמוך עליהם?” תוהה האם.

קיבלה טיפול ראשוני בבי”ח ברזילי. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.