• 48
    Shares

זיכרון מימי הצבא. על דלתות שירותי ”בול קליעה” בבסיסי צה”ל כתוב: ”מי שעושה מעצמו קש שלא יתפלא שחמורים אוכלים אותו”.

נזכרתי במשל זה כשראיתי את תושבי הדרום ועוטף עזה, שוב נכנסים לכוננות מלחמה, שוב דואגים לשלומם ובריאותם הנפשי של ילדיהם החיים באווירת מלחמה.

מזה למעלה משנה חווים תושבי הדרום ועוטף עזה מלחמה, פשוטו כמשמעו, מלחמה, אלא שבתחושתם רק צד אחד נלחם, הפלשתינאים, יום יום, שעה שעה, מתישים את לוחמי צה”ל בגדר, בעפיפוני הנפץ, בבלוני התבערה, בניסיונות פריצת הגדר וכל זה תחת הכותרת של הפסקת אש.
תושבי עוטף עזה הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, בעזה הורסים בעוטף בונים, מקבלים משפחות חדשות, צעירות, מפיחים חיים אפילו תחת חוויית המלחמה.
לא אחת התבטאו תושבי העוטף כמו ראשיהם, כי הם מוכנים להכיל מלחמה, לשלם מחירים אך דורשים ובצדק שתהיה הכרעה. ההרתעה הישראלית מתה מזמן, הם היו בהלוויה שלה וקוננו על מר גורלם. מדינת ישראל משמיעה קולות של שטיח, מפגיזה בתגובה גבעות ריקות, מוצבים חסרי משמעות, החבטות על השטיח הקרוי מדינת ישראל מתחילות ברכות, שריפות, בלוני תבערה, בלוני נפץ, פריצת גדר, הסלמה והרגע המכריע מגיע לא בקבלת האולטימטום של ארגון הטרור לקבל מיליוני דולרים, או שישגרו תזכורות דוגמת קסאמים, אלא ביכולת של ההנהגה הישראלית לתת אור ירוק לצה”ל לנצח.

בלוני תבערה ונפץ, הפכו את חיי התושבים. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.