• 48
    Shares

קשה להיות בני ערובה, קשה להימצא בתחושת חוסר אונים, קשה. תשאלו את נוסעי הרכבת, המגיעים לרציפים בתזמון מדויק, ממתינים לרכבת שתובילם אל היעד ולא יודעים כי ממש ברגע ההמתנה שלהם, נהגי הרכבת נמצאים בבדיקות רפואיות, חשים בכאבים בראשם, בבטנם, ברגלם, בידם, בחשקם.
התנהגות ועד עובדי רכבת ישראל אל מול ההנהלה היא עניין של עובד ומעביד, אינו עניינו של הנוסע, אך את המחיר משלם בראש ובראשונה הנוסע. ברכבת ישראל למדו ובמהירות את השימוש בנשק השביתה האיטלקית, למדו זאת מתאגידים שיכורי כוח, המחליטים מתי לעצור או מתי לנסוע, מתי לכבות או מתי להדליק, שולטים באזרחים חסרי האונים.

”מחלות החשק” אשר הפכו באחרונה ללהיט הסתדרותי כמעט, נשק ”קטלני” עבור הנוסעים, סוג של ”טרור” אזרחי בלתי נסבל וכנאמר מי שמשלם את המחיר הם הנוסעים. זה הזמן לעצור את ההתדרדרות ביחס לאזרח, הגיע הזמן להגן גם על האזרחים מפני דלקות קרום החשק וחולי לכאורה. זה הזמן לפעול לבניית חומת הפרדה בין הזכות לשבות ולבין החובה למנוע עוולות לאזרחים. ושיהיו בריאים נהגי הרכבות, בריאות איתנה.

רכבת ישראל, מישהו חייב לעצור את מגפת החולי המתוזמן. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.