• 48
    Shares

חנן קריסטל, 75, היה פרשן ספורט בשנות השבעים של המאה הקודמת, בתכנית המיתולוגית ”שירים ושערים”. מאז 1977, שנת המהפך בה עלה לראשונה שלטון הימין, קריסטל מפרשן ומלווה את כל מערכות הבחירות עד לזו האחרונה.

יש לו סגנון מיוחד, כשהוא מדבר על בנימין נתניהו, אפשר לשמוע אותו כמו לפני חמישים שנים, כפרשן ספורט, גוווווווול. סגנונו הסרקאסטי, יחד עם הציניות והידע הרב שיש לקריסטל, מעניק לו את החן המיוחד לו.

קריסטל הוא יהלום פרשני, מפרשן באופן הכי מדויק, פעם כן, פעם לא, פעם ייתכן, פעם אולי, פעם שמא, פעם פן, פעם ברור, פעם ערפל, בקיצור שמעון פרס המנוח בכיכובו של הבדרן המנוח ספי ריבלין.

אני שומע את קריסטל בחודשיים האחרונים ומזהה (לא ראשון) שמשהו לא טוב קורה לו. פג הקסם, פגה השנינות, פגה החדות, נותר הסרקאזם המאולץ והארכת המילים כאורך הגלות, עם טונציה של תגרן בלייפצינג.

אפשר לזהות את המצוקה בה נמצא חנן קריסטל, אחרי ”יום הדין” של הסוקרים, בעידן הרשתות החברתיות אין שום עדיפות לחנן קריסטל על פני מאות אלפי ישראלים שהם פרשנים לא פחות טובים ממנו.

חנן קריסטל שומר על הייחודיות שלו ומיום ליום הפרשנות המיותרת שלו בעידן הנוכחי, נשמעת במילים א-ר-ו-כ-ו-ת יותר ויותר, ככל שהמילה מתארכת אכן מסתתר מאחוריה כלום, תבדקו את האבחנה.

חנן קריסטל, פרשן בהילוך איטי, פג הקסם.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.