יש משהו מוזר בהתנהלות מבקרי המדינה בשנים האחרונות, ממיכה לינדנשטראוס ועד יוסף שפירא. הם התאהבו באור הזרקורים, הפכו את מוסד מבקר המדינה למשרד להנפקת ניירת וככל שתצא עבה, כך יהיה חוסר האפקטיביות שלה, הרבה כותרות, הרבה תמונות חמורות סבר, לחיצות ידיים ועבי כרס, הכורתים ולא המבקרים והמבוקרים.

המבקרים התאהבו בפוזיציה שלהם, חשובים, יוצרים מהומה, משרדיהם צולפים יותר מברז פתוח עד תומו, ובעיקר קפוצי שפתיים המסתירים את חוסר השיניים. ”נמר של נייר” נדמה כי הומצא עבור אלו היוצרים בועות, קצף ומציאות שנמוגה אל תהומות הנשייה.

פחות מחודש לפני בחירות דמוקרטיות בישראל, מוצא לנכון מבקר המדינה לפרסם דו”ח המשתרע על 600 עמודים בסיכול ממוקד בשר התחבורה ישראל כץ.

כל תחלואי מאה השנים האחרונות הונחו על כתפיו של השר כץ, כל ההאשמות הונחו לפתחו.

דווקא שר התחבורה הראשון שפועל ללא לאות, שמשנה את פניה של הארץ מבחינת רכבות, תשתיות, כבישים. שצמצם את המרחק בין הפריפריה למרכז, בין הדרום והגליל למרכז, שהעז לבנות רכבות קלות, דווקא הוא מוקע אל עמוד הקלון. דווקא אליו מופנית אצבע מאשימה, מוצג כתב אישום, דווקא שר התחבורה שעשה מה שלא עשו בארץ ממשלת בן גוריון, דרך אשכול, עבור לבגין ,שמיר, שרון, פרס, רבין, שרת, אולמרט, נתניהו הראשון, ברק. נגדו להגיש כתב אשמה חמור כל כך?

יש ולפעמים נותרים פעורי פה, מוכי תימהון אל מול עוולה לכאורה שנעשית כלפי אדם בכלל ואיש ציבור בפרט.

מבקר המדינה יוסף שפירא. טעם לפגם בהגשת הדו”ח לפני הבחירות צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.