• 48
    Shares

במדינת “הסטלנים ” ג’וינט מהומה, הפוליטיקאים לובשים חלוקים, יוצאים למלחמה

בדקתי את ורידי ידי הימנית, השמאלית, פתחתי את נחיריי לרווחה, תלשתי את שערות האף לבחון האם שאפו לקרבם חומרים מסוכנים, בדקתי, מיששתי, חפרתי ולא מצאתי שריד של סם מכל סוג שהוא. אם כן, תהיתי ביני לביני, ההיית או חלמתי חלום? מהיכן ההזיה המטורללת הזו להפיכת הלגליזציה של הסמים לנושא מרכזי בבחירות, ולהביט משתאה ותוהה אל מול עדר הפוליטיקאים שהספינולוגים ויועצי הרגע שלהם הציעו להם לרכב על עגלת הסוטול, המזרק, המשאף וההזיה.

לא יאומן כי יסופר, קו נוסף נחצה בשיח הישראלי, מה שהחל כלגליזציה של שימוש בקנביס לצרכים רפואיים בלבד, התדרדר לשיח כל הסמים וכל המרבה בהצהרות, כל המרבה באימוץ רעיון עיועים זה מבורך?

אני מביט בהבל היוצא מפי הפוליטיקאים, מראש הממשלה ועד המבקש להחליפו, ממשה פייגלין ועד תמר זנדברג, ונחרד, אלה האנשים המבקשים להנהיג את המדינה? אלה המופת והמודל לחיקוי לבני הנוער? אלה האורים ותומים, אלה יחליטו אם בני יצא למלחמה? יסכן את חייו?

חוסר האחריות המשווע בהתדרדרות המוסרית בכלל ובלגליזציה בפרט מעיד על כישלון ערכי ומוסרי מהדהד. ראש הממשלה, החי, ניזון ופועל על פי סקרים, חייב ועכשיו לגדר, לסייג ולמתן את הצהרותיו, קנביס רפואי כן, סמים מכל סוג לא ולא. מנהיגות אינה נמצאת בעדריות, זכרו, רק דגים מתים שוחים עם הזרם.

נתניהו, גנץ, פייגלין, זנדברג, כולם חסידי הלגליזציה. חרפה. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.