פורים בפתח, כבכל שנה חלונות הראווה בקניונים, בחנויות, מציגים לראווה תחפושות של אחות במחשוף עמוק, טייסת בקרבי בחצאית מיני, שוטרת פתיינית, רוקיסטית עם חזייה צבעונית ועוד, ועוד, ועוד.
יש מי שמבינים את חג הפורים כחג ההפקרות, חג המיניות, חג החפצת הנשים. מעולם לא הבנתי אמהות המלבישות את בנותיהן בגדים פתייניים, בגדים זנותיים משהו. מעולם לא הבנתי את האמהות ההופכות את ילדותיהן, שבגיל שלש ארבע הן מלכות מתוקות עם שרביט, כתר מזהב ושמלת מלמלה, יפות ומיוחדות, בגיל חמש מתחילים בתהליך קיצור השמלה, עוד מיני ויותר מיני, פחות בד, יותר עומק מחשוף, יותר פרובוקטיבי.

את התמימות החליפה החפצה

אגב, ברשתות החברתיות מתנהל שיח מצוין של אמהות ואבות המחרימים את התחפושות הפרובוקטיביות, הורים חילוניים, דתיים, כולם רואים את הסכנה בחינוך מגיל קטן כל כך להחפצת נשים, להפיכתן לאובייקט מיני וחפץ נוי פתייני.

פורים הוא חג מקסים, הוא לא חג של הפקרות, של רידוד ושיטוח המוסר, המצפן והמצפון, זהו חג גדול לילדים, לילדות, לערכים. בשמירה על הפרח המוגן הצלחנו, אם כן מדוע לא נגן על הפרחים שלנו מפני ההחפצה. בידנו לחולל את השינוי, לאט, לאט התודעה חודרת למרחב העסקי, אל תתנו ידכם להחפצה, אל תקנו תחפושות מבזות אדם.

תחפושות לא מחפיצות. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.