• 48
    Shares

חודש לפני חג הפורים אמא שוב מורידה מארון הקיר בפרוזדור את ג’קט העור עם הכיסים העליונים, מוציאה את מכנס הג’ינס, את שני אקדחי הפלסטיק השחורים וארבע חפיסות קפצונים שנותרו מהשנה שעברה.

תחפושת הקאבוי מוכנה ומזומנה, עכשיו כל שנותר הוא לקנות 2 פסי בד צבעוניים עם ציציות מצידיהם ולתת שעה של שקט לאמא שתתפור אותם ישר.

עשר שנים הייתי קאבוי, שריף, עשר שנים ובכל שנה התרגשות מחדש, הקאבוי גדל והתחפושת עדיין עלתה עליו באופן כזה או אחר , כל שנה, הג’קט נהיה קצת לוחץ, עולה מעל לכרס התחתונה, האקדחים אותם אקדחים וכובע הקאבוי אותו כובע.

עשר שנים הקאבוי הנצחי המשיך ליהנות מכל יריית קפצון, מכל צילום, מכל רגע, עשר שנים ובכל שנה השכנות הנפלאות שהיו מקבלות מידי את משלוח המנות העשיר והמגוון, היו מתפעלות מהתחפושת היפה, מתוך נימוס או שמא כהות עיניהן. בכל שנה קיבלתי, הקאבוי הנצחי את “הקרדה”, מעות פורים בהתרגשות, בכל שנה הבטחתי לעצמי זאת תהיה השנה האחרונה של הקאבוי הנצחי.

עד גיל בר מצווה הייתי הקאבוי הנצחי, הכובע כבר לא עלה על הראש הצומח, הג’קט הפך לגופיית בטן, האקדחים ”השתעלו” ואפילו המן נעלב בקריאת המגילה כשלא ירו בשמו, רק פסי המכנסיים נותרו גאים כתמיד, עשר שנים הקאבוי הנצחי עדיין מתגעגע.

קאבוי משודרג מאוד .היכן חולצת המשבצות וג’קט העור עם נרתיקי העל? היכן מכנס עם סרטים תפורים בצד?וחגורת העור?ומה עושה שם הבנדנה?מחליפה את התחפושת מסתם קאובוי לשריף . קאבוי נצחי צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.