• 48
    Shares

שק ואפר יוצע לכל, נשמע הקול מבית הכנסת ובשמים החלו מביטים אלו באלו, מלאכי הדמעות ומלאכי השמחה, מי מאיתם אמור לרדת לארץ החיים ובידיו נאדות לאיסוף הדמעות או השמחות? אלו אומרים מגילת איכה ואלו בטוחים מגילת אסתר, אלו שומעים דמעות נושרות ואלו שומעים רעשנים.

עד אשר שח לו מלאך מאחורי הפרגוד, פורים היום, חג גדול ליהודים ומלאך השמחות ירד ונאדות ריקות בידו לאסוף ולצבור אחד לאחד את נטיפי שמחת החוגגים.

תיאור זה הנו תיאור של המתרחש בשנים האחרונות בבתי כנסת בהם נותרו הוותיקים, המבוגרים, ”הרציניים”, אלו אשר מגיעים לקריאת המגילה בלבוש חול, בלי תחפושת, בלי איפור והנועזים שבהם מצטיידים בכובע, הנועזים יותר גם ברעשן פלסטיק ישן נושן.

במאמר זה אינני בא לבקר את המתפללים המבוגרים, אשר קומץ של ילדים בודדים מפר את האיזון ומוריד את סף הגיל , לא. אני בא בקריאה לציבור הצעיר, לציבור השמח, לציבור שיודע לא רק לרקוע ברגלים ולהשמיד את המן, אלא גם לרקוע ברגליו בריקודי שמחה.

דין שמחת תורה כדין פורים, כמו שבשמחת תורה מגיעים צעירי הערים לבתי הכנסת להפיח בהם רוח חיים, רוח רעננה, לרקוד עם ספרי תורה והגוילים החלשים, כך מוצע לנהוג בפורים, לצאת מהמגילה הפרטית, להגיע ברב עם, עם שמחה גדולה בלב, לבתי הכנסת הוותיקים, אלו, שקולות ילדים נשמעים כצפצוף טורדני באוזניהם, לחבק, להצטרף, לקרוא, לשיר, לרקוד ובעיקר לשמוח בשמחת פורים.

זו השליחות, זהו צו השעה, לא רק ערבות דתית אלא בעיקר ערבות הדדית. בני הנוער וצעירי העדה מוזמנים להגיע לבתי הכנסת, לשמוח, להפיח רוח בעצמות היבשות, להיות אח שמח.

שמחת פורים אמתית מגיעה גם לאלו המתבלבלים בין תשעה באב ליום פורים. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.