• 48
    Shares

בית הכנסת כשמו כן הוא, בית כינוס, המקום בו מתכנסים יהודים מכל המעמדות, המצעים, הצבעים והמינים, מתנ”ס שוקק חיים בו חברים כל מי שרוצים, מי שמבקשים להיות שייכים.

משמעותו של בית הכנסת מעבר להיותו מקדש מעט, בית תפילה, בית האל, בעתות הגלות חיבור בין יהודים, שותפות, מקום התכנסות והלב הפועם של הקהילה.

בארץ ישראל בית הכנסת הוא גם בית מדרש, הוא גם ובעיקר קהילה, קהילה הערבה לפרטים כיחידים וכקבוצה, זהו החזון אשר התקיים ברובם המכריע של בתי הכנסת, אלא שבאחרונה הייתי עד לבית כנסת מרכזי ששכח את ייעודו, את החזון, אחד מהמתפללים הקבועים, הדעתניים, לא אומרי הכן הסדרתיים, השיב נשמתו לבוראו, בבית הכנסת לא הזכירו את דבר פטירתו, מודעת אבל לא נתלתה, להלוויה לא הגיע אלא מתפלל בודד, צדיק בסדום, ”בשבעה” לא הגיעו לנחם, בשלושים הבינה האלמנה שמשהו לא שגרתי מתרחש מול עיניה, היכן המתפללים? היכן הגבאים? היכן מי שאמורים היו להיות מעגל שני במעגלי המשפחה וקבוצות השייכות?

הקהילה וראשיה בגדו, אין מילה קשה מזו, בשליחותם, עוד מעט ישכח חבר הקהילה בכלל ושמו יוסר מהכסא עליו שילם בכל שנה ושנה טבין ותקילין. עוד מעט הוא יימוג אל תהומות הנשייה.

הנחמה היחידה היא מתפללי בית הכנסת הסמוך לביתו, אליו היה מגיע בשבתות וחגים בחצי השנה האחרונה לחייו, הם ליוו אותו בדרכו האחרונה, ”בשבעה”, בחודש, דאגו למניינים בימי האבל, ספדו. והאלמנה פעורת העיניים רק תהתה, מה אישה האהוב עולל לאותו בית כנסת בו היה בארבעים השנים האחרונות עד שהתנכרו אליו כל כך ושכחו כי היה פעם אדם כזה ונמוג.

בית הכנסת אמור להיות עוגן, קהילה, בעתות שמחה וכאב. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.