• 48
    Shares

לנטלי דדון יש בן מקסים שקוראים לו ריף, לבן של ינאי פרישר-גוטמן קוראים רוי, לבן של רוסלנה ואייל גולן קוראים יאן, לילדים של ניקול ראידמן קוראים מישל וריצ’י, וכך זה ממשיך ונמשך מאמה, דין, ועד מיי.

זהותו של עם נמצאת בלשונו, בשמו, באמונתו, נדמה כי בשנים האחרונות, שנות גידולי המים נטולי השורשים, שנות ”ההדתה” המדומיינת, שנות פסטיבל דרכונים זרים, שנות הספק והכרסום בהבנה של מי אני, שנות רעה.

נדמה כי בשנים האחרונות הדור הצעיר, הרואה בעצמו אזרח העולם, בונה דרכי מילוט לצאצאים, הנרדף הנצחי המובל לכבשנים גם אם הוא רק בן 24, נולד בישראל להורים ממוצא מרוקאי ומצרי, ריח הכבשנים עדיין עולה באפו והוא חרד שהאוצר העצום שלו יעבור את שאחיו, יהודי אירופה וחלק ממדינות ערב עברו.

תופעת בניית האלטרנטיבה של המילוט , התחילה אי שם בשנות התשעים של המאה הקודמת, המרוץ אחר דרכון אירופאי, אמריקאי, שיהיה לאן לברוח. ואם כבר בורחים הזהות צריכה להיות מוטמעת, לא עוד יוסף ורבקה, שמעון ורחל, לאה ואליהו, דבורה ונתן, מעתה רוי, קים, יאן, אמה, דין, שמות מסתירי זהות יהודית-ישראלית, שמות של גידולי מים נטולי שורשים, שמות שניתן לחיות איתם בשלום בבון ובסנטה-פה, באמסטרדם ובניס.

למה לי יהודי-ישראלי עכשיו, תן לי למחוק זהות, להתחבר לזהות בדויה, אדם בורח מבשורה, מאמין ששינוי שם צאצאיו בדרכונו הנוסף יוכלו לסייע בעת צרה וצוקה, גם אי שם בשנות השלושים של המאה הקודמת היו מי שחשבו ששונאי היהודים יניחו למי שהניחו מאחוריהם את זהותם היהודית.

כשאני רואה את הידוענים, הסלבס בלשון העם, מתנכרים באופן כזה או אחר לזהותם היהודית-ישראלית, אני מבין את המרחק העצום בין פיקציות ”ההדתה” וזעקות הגוועאלד של פורומים קיקיונים שמטרתם לאבד את הזהות היהודית של המדינה היהודית היחידה, לבין המציאות. הבורות מולידה ריק שמוליד מעשי הבל בדמות ניכור לזהות. במקום שצומחים גידולי מים, פורחים שמות סרק וצומחת לפלא זהות נוספת בדמות דרכון מילוט זה.

דרכון ישראלי, זהות ישראלית, גאווה ישראלית-יהודית. צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.