הלילות האחרונים הפכו לסיוט לילה מתמשך, סוג של גיהנום ואולי הפרומו לקראת יום השנה להפגנות על הגדר.

מלחמת ההתשה המתרחשת בכל ערב על גדרות היישובים בעוטף עזה, פיצוצים, בומים, בקבוקי תבערה, לבנות חבלה, בלוני נפץ, יחידת הרעשנים ההופכת את חיי הישראלים לגיהנום מתמשך, ואין פתרון ואין תכלית.

ערב ערב חוזר בריטואל הבלתי נסבל כשהצבא העוצמתי עומד חסר אונים, מביט במתפרעים המוסתים ע”י מחבלי החמאס ומותח בכל יום את הקו האדום הגמיש.
למדינת ישראל יש שר ביטחון, רמטכ”ל, קבינט, אלופים, אך נדמה כי אין אסטרטגיה, אין מהלך שיטתי ברור וחד, כן, יהיה גם כואב אך כך בדרך כלל קורה במלחמות.

מדינת ישראל חייבת להגשים את חזונה להענקת ביטחון לתושביה, מטרותיה ויעדיה חייבים להיות ברורים, חדים, נוקבים. יום השנה להתפרעויות ומלחמת התשה מצריך היערכות עם אמירה חד משמעית, יצירת חיץ בין הגדר, החיילים, למתפרעי ומחבלי החמאס.

ידע כל נער ומבוגר, סבתא או כלה כי בבואם להשיג את הגבול הישראלי, יש אפשרות שישלמו גם בחייהם. כשהמסר יעבור ויאומץ, יבינו בצד השני כי מישהו התחיל למשול, מישהו החליט להילחם, מישהו בוחר לנצח.
שוחרי השלום חייבים להבין מה שכל טירון יודע, שהרוצה בשלום יכון למלחמה, זו העת להיכון למלחמה, חדה, ברורה, נוקבת, מלחמה שתכריע את קרב ההתשה הבלתי נגמר הזה.

בחזית הצפונית מביטים איך ינהג הרמטכ”ל החדש ולפי זאת יפעלו, הכלה, הבלגה, איפוק או עוצמה, רוח קרב והכרעה.

להוריד אותם מהגדרות ועכשיו. מדינה ריבונית לא יכולה להתנהל כך צילום: ויקיפדיה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.